בדיקות לאבחון סרטן השד

אבחון מוקדם הוא המפתח לריפוי סרטן השד. לכן יש להקפיד על מעקב שגרתי בהתאם להמלצות. 

בדיקות אבחון

בדיקה ידנית של השד

 הבדיקה הידנית יכולה להיעשות עצמאית או אצל כירורג/ית שד. מומלץ לבצע בדיקה עצמאית כפעם בחודש (עדיף ביומיים שלאחר סיום המחזור מכיוון שאז השדיים פחות גדושים ורגישים למישוש). זאת כדי להכיר את השדיים ולשים לב לכל שינוי שמתחולל בהם.

הבדיקה כוללת התבוננות על השדיים מלמעלה וגם במראה – פעם אחת כשהידיים למטה ופעם כשהן מורמות – וחיפוש אחר שינויים בצורה החיצונית, כגון קילוף או שקע בעור השד או בפטמה. בנוסף, היא כוללת לחץ על הפטמות בעזרת האצבעות, מכל הצדדים, בזוויות שונות, בניסיון לסחוט אותן ולראות אם מתקבלת הפרשה דמית או כהה. מישוש השד נעשה תחילה בשכיבה על הגב – יש לשים יד אחת מתחת לראש ועם השנייה למשש את השד הנגדי ליד שמונחת תחת הראש. יש למשש את כולו בתנועות ספירליות, עד אזור זנב השד (החלק שנמשך לאזור בית השחי) ולחפש אחר גושים. לאחר מכן, ממששים בישיבה כל שד, בשתי הידיים (האגודלים בצד אחד של השד ויתר האצבעות בצד האחר שלו). יש למשש גם את אזור בתי השחי (מומלץ כשהזרוע מורמת רק קצת ולא עד הסוף למעלה) ולחפש שינויים בבלוטות, כגון הגדלה או נוקשות.

הבדיקה הידנית אצל כירורגי/ית צריכה להיעשות מגיל 30, לפחות פעם בשנה. היא כוללת התבוננות בשדיים ומישושם, בדיקת חוסר סימטריה ביניהם, שינוי בצורתם ובגודלם, עיוות במבנה שלהם, שינויים במרקם העור, כיב או פריחה על הפטמה או שקיעה שלה, חיפוש אחר גושים, בחינת בתי השחי והשקעים מעל עצמות הבריח בחיפוש אחר בלוטות לימפה מוגדלות, ולחיצה על הפטמות כדי לבדוק אם יוצאת הפרשה דמית או אחרת מהן.

אם נמוש גוש בשד, או שהופיעו תסמינים מחשידים לגידול כגון הפרשה מהפטמה ושינויים בעור השד או בפטמה – האישה תופנה לבדיקת ממוגרפיה.

ממוגרפיה

ממוגרפיה היא צילום רנטגן ייחודי של רקמת השד שבו לוחצים כל שד בין שתי פלטות ומצלמים משני כיוונים: מלמעלה למטה ובאלכסון. לעתים קרובות ניתן באמצעות הממוגרפיה לזהות גידול עוד לפני שניתן לחוש בו בבדיקה ידנית. כאשר רואים בממוגרפיה כי מבנה השד צפוף (מצב שבו רובו מורכב מבלוטות וצינורות חלב ולא מרקמת שומן, מה שעלול להסתיר את הגידול), יש לבצע בנוסף בדיקת אולטרסאונד.

ממוגרפיה נעשית לאחר הופעת תסמינים מחשידים לגידול בשד וגם כבדיקת סקר שגרתית, אחת לשנתיים, לנשים בנות 50 ומעלה שאינן בסיכון גבוה לסרטן השד. נשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן השד או השחלות זכאיות לעבור ממוגרפיה אחת לשנה, מגיל 40 או בגיל הצעיר בעשר שנים מהגיל שבו התגלתה המחלה אצל בת משפחה מדרגה ראשונה.

ביופסיה

ביופסיה נעשית כאשר עלה בהדמיית השד חשד לגידול בשד. בבדיקה זו נוטלים באמצעות מחט דגימת תאים מהגידול/ האזור החשוד, והיא נשלחת למכון לפתולוגיה. על סמך המראה שלה במיקרוסקופ ניתן לקבוע אם היא תקינה או פתולוגית, ואם מדובר בגידול שפיר (כגון ציסטה) או ממאיר, אם הוא פולשני ואם בלוטות הלימפה נגועות. אם התגלו תאים סרטניים, הם עוברים צביעות מיוחדות – בין השאר נצבעים קולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון ולחלבון HER2 כדי לקבוע את סוג הסרטן ואת הטיפול המתאים.

קיימות בדיקות נוספות שמסייעות באבחון סוג הגידול ובחירת הטיפול המתאים, שבודקות את הפעילות של גנים רבים בו-זמנית בתאים הסרטניים וכך קובעות את הפרופיל המולקולרי שלו. במקרים מסוימים הן מסייעות להחליט אם יש צורך בטיפול כימותרפי משלים.

בדיקות נוספות 

לעתים, לאחר שמאובחן בביופסיה גידול ממאיר, נדרשות בדיקות נוספות שיאבחנו משתנים כגון שליחת גרורות וחשד לגידולים נוספים בשד: 
 

MRI (דימות תהודה מגנטית) של השד

בדיקת MRI דומה לסריקת CT, אך משתמשת בשדה מגנטי עוצמתי ובגלי רדיו במקום בקרינה מייננת. מדובר בסריקה שבאמצעותה ניתן לקבל תמונות מדויקות (גם תלת־ממדיות) של ממצאים בשדיים ובבתי השחי.

ב-MRI של השד הנבדקת שוכבת על הבטן והשדיים מונחים בתוך מתקן מיוחד שמתרגם את הנתונים לתמונות. לפני הבדיקה מוזרק לה חומר ניגוד לווריד (גדוליניום, שאינו מסוכן ולרוב אינו גורם לתופעות לוואי). הוא נקלט באזורים שבהם ריבוי כלי דם, שמאפיין גידולים ממאירים, וצובע אותם (תאים סרטניים מפרישים חומרים שגורמים לכלי דם חדשים לצמוח סביבם וכך הגידול ממשיך להתפתח). כך, גידולים ממאירים ייצבעו מהר וחזק יותר משאר רקמת השד וייראו היטב בתמונות.

MRI מדגימה סרטן שד באופן שונה מבדיקות אחרות ונחשבת למדויקת ביותר להערכת גידולים בשד ולגילוי מוקדם; בדיקות כגון ממוגרפיה ואולטרסאונד מראות בעיקר שינויים מבניים אנטומיים בשד שנגרמים בשל הגידול או כל תהליך חשוד אחר. MRI מדגימה בנוסף לשינויים המבניים את הפעילות המטבולית של הגידול ואת כלי הדם שמזינים אותו. אך מכיוון שהיא כה רגישה, היא עשויה להראות גם מצבים פיזיולוגיים שכיחים או גידולים שפירים כממצא חשוד (מה שעלול לגרום ל"אזעקות שווא", חרדה וביצוע בדיקות נוספות מיותרות). לכן לא משתמשים בה כקו ראשון לאבחון סרטן שד. עם זאת, במקרים שבהם תוצאות הממוגרפיה אינן חד-משמעיות או שהיא לא מדגימה בבירור ממצא בשד למרות החשד לו, ניתן להשלים את הבירור ב-MRI. נשים בסיכון מוגבר לסרטן השד מופנות ל-MRI כבדיקת סקר נוספת לממוגרפיה.

מרבית הממצאים החשודים שיודגמו ב-MRI (וגם בממוגרפיה ואולטרסאונד) יוכחו בסופו של דבר כשפירים ולא סרטניים. בשל כך, כאשר מתגלה ממצא חשוד ב-MRI, לעתים קרובות נדרשות בדיקות נוספות, מוכוונות וממוקדות לאזור החשוד, כגון ביופסיה ואולטרסאונד.  

אולטרסאונד שד

אולטרסאונד שד מתבצעת באמצעות מתמר ששולח גלי קול דרך השד ודרך בלוטות הלימפה בבתי השחי. גלים אלו יוצרים תהודה שמאפשרת למפות את מבנה האיבר וליצור תמונה מדויקת של הרקמות (וכך למשל להבחין בין גוש מוצק לבין ציסטה – גידול שפיר בצורת כיס המכיל נוזלים). לעתים, האולטרסאונד יתווסף לביופסיה כדי להעלות את רמת הדיוק של החדרת המחט, ולעתים היא נעשית כבדיקה משלימה לממוגרפיה.

בדיקות לקביעת שלב המחלה

בדיקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת)

הדמיית CT מפיקה תמונות מפורטות (תלת-ממדיות) של הרקמות, שמעובדות לכדי חתכי דימות דקים. כך היא יכולה לספק מידע מדויק על הגודל, הצורה, והמיקום של הגידול, וגם לעזור במציאת בלוטות לימפה מוגדלות שעלולות להכיל תאים סרטניים שהתפשטו. לפני הבדיקה עשויה להינתן זריקה של חומר ניגוד (יוד) הצובע אזורים מסוימים וגורם להם להיראות ברור יותר בסריקה.

סריקת CT-PET

בדיקה שמשלבת גם CT וגם PET – מיפוי שבו מוזרק לנבדק חומר רדיואקטיבי (בדרך כלל סוכר שנקרא FDG) שנקשר במיוחד לרקמות שבהן קצב חילוף החומרים הוא מהיר יותר – כמו גידולים ממאירים. התמונות שמתקבלות מראות את אופן הפיזור של החומר בגוף וכך יכולות לסייע באבחון הגידול, מיקומו ומידת התפשטותו.  

גורמי סיכון לסרטן שד

סוגי סרטן שד ושלבי המחלה

תסמינים של סרטן השד

טיפולים בסרטן השד

ניתוחי שד

לתוכנית הרב-תחומית לאבחון ולטיפול בסרטן השד