תסמינים ואבחנה של לוקמיה מיאלואידית חריפה (AML)
תסמינים של לוקמיה מיאלואידית חריפה
מרבית התסמינים של לוקמיה מיאלואידית חריפה AML נגרמים ממחסור בתאי דם תקינים, כאשר התאים הסרטניים דוחקים את מקומם במח העצם. הם יכולים להופיע בתוך שבועות אחדים מהתפתחות המחלה, ויש לפנות בעקבותיהם לרופא בהקדם, לעשות בדיקות אבחון ולהתחיל מיד בטיפול. עם זאת, ייתכן שלא יופיעו כלל תסמינים והמחלה תאובחן בבדיקת דם שגרתית.
בשלבים המוקדמים של AML, כאשר הגוף מייצר פחות תאי דם בריאים, רבים מתסמיני המחלה דומים לאלה של שפעת או נגיף אחר. העיקריים שבהם הם:
- חום, צמרמורות, כאבי ראש, הזעה ותחושה כללית רעה
- חיוורון, עייפות וקוצר נשימה המופיעים בגלל אנמיה (מחסור בתאי דם אדומים)
- חוסר אנרגיה ותחושת חולי כללית
- דימומים חריגים (למשל מהחניכיים, מהאף ובמהלך המחזור החודשי. לחלק מהחולים מופיעות גם נקודות אדומות על עור הרגליים או בריריות הפה), הנובעים מירידה במספר טסיות הדם
- זיהומים חוזרים שאינם מחלימים בשל המחסור בתאי הדם הלבנים
- ירידה בלתי מוסברת במשקל או בתיאבון
- סחרחורות או עילפון
- בלוטות לימפה מוגדלות
תסמינים אחרים, שכיחים פחות, יכולים להיגרם בשל הצטברות תאים סרטניים באזור מסוים בגוף (כאשר ה-AML מתקדמת ומתפשטת). עם אלה נמנים:
- כאבי מפרקים ועצמות, שנגרמים מהלחץ שמפעילים התאים הממאירים על העצמות והמפרקים
- גושים שטוחים בעלי גוון אדום-סגול באזורים שונים בגוף (נגרמים בשל הצטברות התאים הממאירים מתחת לעור)
- כאבי ראש, טשטוש ראייה, בלבול או ירידה במצב ההכרה (נגרמים בשל חדירת התאים הממאירים למערכת העצבים המרכזית)
* חשוב לזכור כי סימנים כגון אלו עשויים לאפיין גם מחלות אחרות שאינן ממאירות.
אבחון
בדרך כלל, עם הופעת תסמינים מחשידים ולאחר בדיקה גופנית, רופא/ת המשפחה מפנה את המטופל/ת לספירת דם מלאה (שבודקת את מספר תאי הדם). אם תוצאות הבדיקה יהיו חריגות, המטופל/ת י/תופנה להתייעצות עם המטולוג/ית ולדגימת (ביופסיית) מח עצם. בדרך כלל יימצאו אצל מטופלים עם AML הרבה מיאלובלסטים (תאי דם לבנים, מסוג מיאלואידים, לא בשלים) ומעט מדי תאי דם בריאים (לבנים, אדומים וטסיות דם).
מכיוון ש-AML מתפתחת מהר בדרך כלל, אבחון מידי הוא קריטי. בשיבא נמצאים קלינאים ופתולוגים מיומנים, אשר הוכשרו במרכזי הסרטן הטובים בעולם, ולרשותם עומדות הטכנולוגיות המתקדמות ביותר לאבחון לוקמיה במהירות ובדיוק מרביים. אלו בדיקות האבחון העיקריות:
דגימת מח עצם (באמצעות שאיבה וביופסיה)
בבדיקה זו מחדירים מחט מיוחדת אל חלקה האחורי של עצם האגן או אל עצם החזה ושואבים דגימה קטנה של מח עצם. לאחר מכן, במכון הפתולוגי, מנסים לזהות בה מיאלובלסטים (תאי דם לבנים לא בשלים) ולקבוע את תת-הסוג הספציפי של המחלה. הדגימה עוברת עיבוד שבסופו מתקבל חתך רקמה דק מאוד, כזה שניתן להתרשם ממבנהו. הוא נצבע בצביעה שמאפשרת להבחין במרכיבים שונים ברקמה, ועל סמך המראה שלה במיקרוסקופ ניתן לקבוע אם מדובר ב-AML.
בדיקות דם ציטוגנטיות (כרומוזומליות)
כל תא בגוף מכיל דנ"א (החומר הגנטי) שאורכו כמטר. כדי לאפשר את דחיסתו היעילה בתא, הדנ"א מתחלק ל-23 זוגות של כרומוזומים. אצל חולי AML חל פגם גנטי (נרכש ולא תורשתי) במבנה או במספר של הכרומוזומים, ובבדיקות הדם הציטוגנטיות (וגם בדגימת מח העצם) ניתן להבין מהו הפגם הזה ולהחליט מהו הטיפול המתאים. כך למשל, אצל חלק מחולי AML חל חילוף מקטעים בין הכרומוזומים 15 ו-17, שבו הם מתאחדים ליצירת גן חדש שגורם ל-APL (לוקמיה פרומיאלוציטית חריפה).
בדיקות נוספות לאבחון התפשטות המחלה בגוף (עלייה במספר התאים הסרטניים בדם ובמח העצם)
ניקור מותני
בדיקה שבה ניטלת דגימה קטנה מהנוזל הסובב את חוט השדרה (הנוזל המוחי-שדרתי) כדי לקבוע אם המחלה התפשטה למערכת העצבים המרכזית. לאחר זריקת הרדמה לחלקו התחתון של הגב, מוחדרת בעדינות מחט לעמוד השדרה וכך נשאבת דגימת הנוזל.
בדיקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת) של כלל הגוף
בדיקת דימות שמבוססת על צילומי רנטגן רבים. קרני הרנטגן נפלטות ממכשיר ה-CT מכמה מקורות במקביל ועוברות דרך רקמות הגוף. חיישנים שממוקמים מסביב לגוף המטופל קולטים את קרני הרנטגן ומעבדים אותן בתוכנת מחשב לתמונות תלת-ממדיות של הרקמות, ואלו מעובדות לכדי חתכי דימות דקים. CT יכולה לשמש למשל להדמיית מערכת העצבים המרכזית ולזהות אם התאים הסרטניים התפשטו למוח.
לפני הבדיקה עשויה להינתן למטופל זריקה של חומר ניגוד (יוד) שצובע אזורים מסוימים וגורם להם להיראות ברור יותר בסריקה.
בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית) של כלל הגוף
בדיקה זו משתמשת בשדה מגנטי עוצמתי ובגלי רדיו. באמצעותה ניתן לקבל תמונות של רקמות הגוף ברזולוציה גבוהה (גם תלת־ממדיות), ליצור מהן עיבודים, לראותן בחדות רבה ולהתמקד בפרטים. MRI יכולה לשמש למשל להדמיית מערכת העצבים המרכזית ולזהות אם התאים הסרטניים התפשטו למוח.
במקרים מסוימים ניתן לשפר את איכות ההדמיה באמצעות הזרקת חומר ניגוד שמכיל גדוליניום (סוג של מתכת). שלא כמו יוד, חומר זה כמעט שלא גורם לתגובות אלרגיות.
צילום רנטגן
בדיקה שבה קרינה חשמלית (אלקטרומגנטית) שנוצרת על ידי מכשיר הרנטגן חודרת דרך רקמות הגוף ופוגעת בלוח הצילום שנמצא מאחוריו. יכולת החדירה הגבוהה של הקרניים לרקמות מייצרת על הלוח שיקוף ברור של עצמים צפופים כגון עצמות. חולי AML סובלים מדיכוי של מערכת החיסון גם בשל המחלה וגם בשל טיפולי הכימותרפיה ולכן נמצאים בסיכון לזיהומים כגון דלקת ריאות, שניתן יהיה לראות בצילום רנטגן של בית החזה.
אולטרסאונד
בדיקה זו מתבצעת באמצעות מתמר ששולח גלי קול. אלו יוצרים תהודה שמאפשרת למפות את מבנה האיבר וליצור תמונה מדויקת של הרקמות. ב-AML מנסים לבדוק באמצעות אולטרסאונד את גודל הטחול והכבד, שעלולים להיפגע מזיהום פטרייתי (בעיקר קנדידה) בגלל הדיכוי החיסוני.
בדיקת דם לגילוי MRD (Minimal Residual Disease – מחלה שארית מינימלית)
מטרתה של בדיקה זו היא לבדוק אם נשארו בדם או במח העצם תאים סרטניים מזעריים לאחר הטיפול האנטי-סרטני. בהמשך תאים אלה יכולים לשגשג ולגרום להישנות הסרטן. כך למשל, בדיקה זו יכולה לזהות ברגישות רבה חלבונים שמתבטאים רק על תאים סרטניים של AML – ואז ניתן לאבחן מחלה שארית מינימלית ויש להמשיך בטיפולים.
>> בחזרה לעמוד סרטן הדם וממאירויות המטולוגיות נוספות
>> בחזרה להמטואונקולוגיה
