תסמינים ואבחנה של לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL)
תסמינים
מרבית התסמינים של ALL נגרמים ממחסור בתאי דם תקינים, כאשר תאי הלוקמיה דוחקים את מקומם במח העצם. הם יכולים להופיע בתוך שבועות אחדים מהתפתחות המחלה, ויש לפנות בעקבותיהם לרופא בהקדם. עם זאת, ייתכן שלא יופיעו כלל והמחלה תאובחן בבדיקת דם שגרתית. התסמינים השכיחים ביותר הם:
- דימומים חריגים (למשל מהחניכיים, מהאף ובמהלך המחזור החודשי), הנובעים מירידה במספר טסיות הדם
- זיהומים שאינם חולפים, שמקורם במחסור בתאי הדם הלבנים
- חיוורון בשל אנמיה וירידה במספר תאי הדם האדומים
- כאבי מפרקים ועצמות, שנגרמים מהלחץ שמפעילים התאים הממאירים על העצמות והמפרקים
- ירידה בלתי מוסברת במשקל או בתיאבון
- כאבי ראש
- עייפות בכל מאמץ קטן ביותר, עד כדי קוצר נשימה
- סחרחורות או עילפון
- תסמינים דמויי שפעת: חום, צמרמורות, הזעה ותחושה כללית רעה
- קשריות לימפה מוגדלות
* חשוב לזכור שתסמינים אלו יכולים לאפיין גם מחלות אחרות, שאינן סרטן.
אבחון
בדרך כלל, עם הופעת תסמינים מחשידים ולאחר בדיקה גופנית, רופא/ת המשפחה מפנה את המטופל/ת לספירת דם מלאה (שבודקת את מספר תאי הדם). אם תוצאות הבדיקה יהיו חריגות, המטופל/ת י/תופנה להתייעצות עם המטולוג/ית ולדגימת (ביופסיית) מח עצם. באופן טיפוסי, יימצאו אצל מטופלים עם לוקמיה לימפובלסטית חריפה מספר רב של לימפובלסטים (תאי דם לבנים לא בשלים) ומעט מדי תאי דם לבנים ואדומים וטסיות דם.
דגימת (ביופסיית) מח עצם
בבדיקה זו מחדירים מחט מיוחדת אל חלקה האחורי של עצם האגן או אל עצם החזה ושואבים דגימה קטנה של מח עצם. לאחר מכן, במכון הפתולוגי, מנסים לזהות תאי לוקמיה (תאי דם לבנים לא בשלים) ולקבוע את סוג המחלה. הדגימה עוברת עיבוד שבסופו מתקבל חתך רקמה דק מאוד, כזה שניתן להתרשם ממבנהו. הוא נצבע בצביעה שמאפשרת להבחין במרכיבים שונים ברקמה, ועל סמך המראה שלה במיקרוסקופ ניתן לקבוע אם היא שפירה או ממאירה.
בדיקות דם ציטוגנטיות (כרומוזומליות):
כל תא בגוף מכיל דנ"א (החומר הגנטי) שאורכו כמטר. כדי לאפשר את דחיסתו היעילה בתא, הדנ"א מתחלק ל-23 זוגות של כרומוזומים. אצל חולי לוקמיה חל פגם גנטי (נרכש ולא תורשתי) במבנה או במספר של הכרומוזומים, ובבדיקות הדם הציטוגנטיות (וגם בדגימת מח העצם) ניתן להבין מהו הפגם הזה ולהחליט מהו הטיפול המתאים. כך למשל, לחלק מחולי ALL קיים פגם כרומוזומלי ששמו "כרומוזום פילדלפיה", שבו חלק מכרומוזום 9 (גן ABL) עובר לכרומוזום 22 (גן BCR) בעת חלוקת התא, והדבר יוצר גן חדש (BCR-ABL). גן זה מייצר את האנזים טירוזין קינאז – שממריץ ייצור כלי דם של תאים ומעודד את מח העצם לייצר תאי דם לא תקינים.
בדיקות נוספות לאבחון התפשטות המחלה בגוף (עלייה במספר תאי הלוקמיה בדם ובמח העצם)
ניקור מותני
בדיקה שבה ניטלת דגימה קטנה מהנוזל הסובב את חוט השדרה (הנוזל המוחי-שדרתי) כדי לקבוע אם הלוקמיה התפשטה למערכת העצבים המרכזית. לאחר זריקת הרדמה לחלקו התחתון של הגב, מוחדרת בעדינות מחט לעמוד השדרה וכך נשאבת דגימת הנוזל.
בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית)
בדיקה זו משתמשת בשדה מגנטי עוצמתי ובגלי רדיו. באמצעותה ניתן לקבל תמונות של רקמות הגוף ברזולוציה גבוהה (גם תלת־ממדיות), ליצור מהן עיבודים, לראותן בחדות רבה ולהתמקד בפרטים. MRI יכולה לשמש למשל להדמיית מערכת העצבים המרכזית ואבחון/ שלילת התפשטות תאי הלוקמיה למוח.
במקרים מסוימים ניתן לשפר את איכות ההדמיה באמצעות הזרקת חומר ניגוד שמכיל גדוליניום (סוג של מתכת). שלא כמו יוד, חומר זה כמעט שלא גורם לתגובות אלרגיות.
בדיקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת)
בדיקת דימות שמבוססת על צילומי רנטגן רבים. קרני הרנטגן נפלטות ממכשיר ה-CT מכמה מקורות במקביל ועוברות דרך רקמות הגוף. חיישנים שממוקמים מסביב לגוף המטופל קולטים את קרני הרנטגן ומעבדים אותן בתוכנת מחשב לתמונות תלת-ממדיות של הרקמות, ואלו מעובדות לכדי חתכי דימות דקים. CT יכולה לשמש למשל להדמיית מערכת העצבים המרכזית ואבחון/ שלילת התפשטות תאי הלוקמיה למוח.
לפני הבדיקה עשויה להינתן למטופל זריקה של חומר ניגוד (יוד) שצובע אזורים מסוימים וגורם להם להיראות ברור יותר בסריקה.
צילום רנטגן
בדיקה שבה קרינה חשמלית (אלקטרומגנטית) שנוצרת על ידי מכשיר הרנטגן חודרת דרך רקמות הגוף ופוגעת בלוח הצילום שנמצא מאחוריו. יכולת החדירה הגבוהה של הקרניים לרקמות מייצרת על הלוח שיקוף ברור של עצמים צפופים כגון עצמות. המקום השכיח ביותר שאליו יכולה לוקמיה להתפשט הוא הריאות (מה שיתבטא בבלוטות לימפה נגועות בתאים ממאירים, כלומר מוגדלות, בבית החזה), ולכן ייעשה צילום רנטגן של בית החזה.
אולטרסאונד
בדיקה זו מתבצעת באמצעות מתמר ששולח גלי קול. אלו יוצרים תהודה שמאפשרת למפות את מבנה האיבר וליצור תמונה מדויקת של הרקמות. ב-ALL מנסים לבדוק באמצעות אולטרסאונד את גודל הטחול והכבד, שהמחלה לעתים מתפשטת אליהם.
בדיקת דם לגילויMRD (Minimal Residual Disease – מחלה שארית מינימלית): מטרתה של בדיקה זו היא לבדוק אם נשארו בדם או במח העצם תאי לוקמיה מזעריים לאחר הטיפול האנטי-סרטני. בהמשך תאים אלה יכולים לשגשג ולגרום להישנות הסרטן. כך למשל, בדיקה זו יכולה לזהות ברגישות רבה חלבונים שמתבטאים רק על תאי הלוקמיה – ואז ניתן לאבחן מחלה שארית מינימלית ויש להמשיך בטיפולים.
>> בחזרה לעמוד סרטן הדם וממאירויות המטולוגיות נוספות
>> בחזרה להמטואונקולוגיה
