‹ › ×

תסמינים ואבחנה של סרטן המעי הגס

Getting your Trinity Audio player ready...

לרוב, לגידול במעי הגס אין תסמינים מיוחדים בשלביו המוקדמים והוא עלול לקנן בגוף שנים רבות עד להופעתם. בכל מקרה אם מופיעים התסמינים הבאים, אחד או יותר, יש לגשת להיבדק (עם זאת חשוב לזכור שהם עשויים לאפיין מצבים רבים אחרים ולאו דווקא קשורים להתפתחות סרטן המעי הגס):

דם בצואה או יציאה דמית
שינויים בהרגלי היציאות (כגון שלשול או עצירות ממושכים) ללא סיבה ברורה
ירידה בלתי מוסברת במשקל
כאבי בטן
תחושת התרוקנות לא מלאה לאחר יציאה
עייפות מוגברת. מצב זה עלול לקרות כאשר הגידול מדמם ונוצרת אנמיה
לעתים הגידול עלול לגרום לחסימת מעיים, מה שעלול לגרום לבחילות, הקאות, עצירות, כאבים עוויתיים בבטן ותחושת מלאות (נפיחות)

גידול ברקטום ייצור תסמינים ברורים יותר משאר הגידולים במעי הגס בשל מיקומו בקצה מערכת העיכול, קרוב לפי הטבעת, ובהם:

תחושת צורך לא אמתית להתרוקן
דימום בצואה
כאב באזור העכוז, האגן ועצם הזנב/ הגב התחתון
הפרשות מפי הטבעת

בדיקות סקר

מומלץ לבצע בדיקות סקר לגילוי מוקדם ומניעה של סרטן המעי הגס מגיל 50, גם אם אין תסמינים מחשידים.

בדיקת דם סמוי בצואה: הופעת דם סמוי בצואה עשויה להעיד על פוליפ טרום-סרטני או כזה שכבר הפך לסרטני. הזמן שחולף עד שפוליפים הופכים לגידול סרטני עשוי להגיע לעשר שנים, ובדיקת דם סמוי בצואה (שכלולה בסל הבריאות) לעתים מאפשרת לאתרם מבעוד מועד. לא כל פוליפ במעי הופך לגידול סרטני אך ליתר ביטחון תמיד כורתים אותו.

הבדיקה מגלה רק כ-25% ממקרי הסרטן ולכן אינה מהווה בדיקת סקר יעילה. שילוב של בדיקה שנתית לדם סמוי בצואה עם סיגמואידוסקופיה מאתרת כ-75% מהמקרים וגם היא אינה בדיקת סקר יעילה.

קולונוסקופיה: קולונוסוקפיה נמצאה יעילה ביותר כבדיקת סקר לאיתור מוקדם של סרטן של המעי הגס. הבדיקה סוקרת את חלל המעי הגס באמצעות סיב אופטי גמיש (קולונוסקופ), שבקצהו מצלמת וידיאו זעירה, אשר מוחדר דרך פי הטבעת (יום לפניה יש לרוקן את תוכן המעי בעזרת חומרים משלשלים). באמצעות קולונוסקופיה ניתן לצלם את המעי הגס והתמונות שמתקבלות נראות בבירור על מסך. כך הרופאים יכולים לבחון את פנים המעי הגס, לכרות פוליפ אם יימצא, לקחת ממנו דגימה ולשלוח לביופסיה (אם הוא מכיל תאים סרטניים לרוב יידרש ניתוח הסרה נרחב יותר).

איגודי גסטרואנטרולוגים ואונקולוגים בעולם ממליצים לבצע את הבדיקה מגיל 50 (בארה"ב מגיל 45 – בשל ריבוי מקרי סרטן המעי הגס בגיל צעיר) אחת לחמש עד עשר שנים. עם זאת, בארץ היא לא כלולה בסל הבריאות. היא ניתנת על ידי קופות החולים בהתאם להחלטת רופא ולצורך הרפואי ולאנשים בסיכון גבוה. אנשים אלו, שמומלץ להם להקדים את גיל ביצוע הבדיקה ולעשותה באופן תכוף יותר, הם למשל חולים במחלות מעי דלקתיות ומטופלים עם סיפור משפחתי/ גנטי של גידולי מערכת העיכול.

נמצא כי הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס בארבע השנים שאחרי ביצוע קולונוסקופיה יורד ב-90% (מעין חיסון).

קולונוסקופיה וירטואלית: בדיקת הדמיה שנועדה להדגים את החלק הפנימי של המעי הגס. מדובר למעשה בסריקת CT בטן שנעשית בעת שהמעי הגס מנופח באוויר כדי שניתן יהיה לסרוק אותו טוב יותר. עיבוד צילומי ה־CT יוצר תמונה מדויקת של המעי הגס. בשונה מבדיקת קולונוסקופיה רגילה, קולונוסקופיה וירטואלית מצריכה הכנסת צינורית דקה וקצרה לפי הטבעת ולא צינור ארוך ולא כוללת טשטוש. עם זאת, במהלכה לא ניתן לעשות פעולות במעי, כגון לקיחת דגימה לביופסיה מפוליפ שהתגלה וכריתתו. ולכן אם מתגלה פוליפ, צריך לעשות קולונוסקופיה רגילה. בנוסף היא כרוכה בחשיפה לקרינת רנטגן (כיוון שזו בדיקת CT).

בדיקה זו אינה מומלצת כבדיקת סקר ואינה כלולה בסל הבריאות. לעתים היא מתבצעת כאשר לא ניתן לבצע קולונוסקופיה רגילה (למשל בשל סיכון גבוה בהרדמה), או כאשר המעי מפותל מאוד והקולונוסקופיה הרגילה לא צלחה.

בדיקות אבחון

חלק מבדיקות האבחון לסרטן המעי הגס מאבחנות את סוג הגידול וחלק את היקפו ומידת התפשטותו (שלב המחלה), ומסייעות לקבוע מהו הטיפול המתאים ביותר. אלו העיקריות שבהן:

בדיקה גופנית/ רקטלית: בבדיקה זו הרופא בודק את הבטן, הריאות, קשרי הלימפה ועוד. כמו כן הוא מחדיר אצבע לתוך החלחולת כדי לאתר גושים או דימום.

ביופסיה: בדיקה שבה נוטלים דגימה מהגידול שהתגלה. הדגימה נלקחת באמצעות מחט ונשלחת למכון לפתולוגיה, שם היא עוברת עיבוד שבסופו מתקבל חתך רקמה דק מאוד, כזה שניתן להתרשם ממבנהו. הוא נצבע בצביעה שמאפשרת להבחין במרכיבים שונים ברקמה, ועל סמך המראה שלה במיקרוסקופ ניתן לקבוע אם היא שפירה או ממאירה וגם את סוג התאים הסרטניים כדי לקבוע טיפול מתאים. ניתן לקחת דגימה במהלך הקולונוסקופיה או מאיבר מרוחק אם הגידול כבר התפשט (כגון ביופסיית כבד).

בדיקות דם: CEA (אנטיגן קרצינואמבריוני) ו-CA 19-9 הם חלבונים שמיוצרים על ידי תאים סרטניים במעי הגס, ברקטום, בלבלב ובאיברים נוספים. ירידה ברמתם בדם תעיד על יעילות הטיפול.

אולטרסאונד של החלחולת (רקטום): בדיקה שסורקת את הרקטום כדי לבדוק את מידת התפשטות הגידול בו ובבלוטות לימפה סמוכות. זאת באמצעות צינורית שמוחדרת אליו, שמפיקה גלי קול שמעובדים לתמונות.

סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת) של החזה, הבטן והאגן: בדיקה זו משתמשת בקרינה מייננת (רנטגן) ובוחנת אם הגידול התפשט מחוץ למעי. היא מפיקה תמונות מפורטות של האיברים מזוויות שונות, שמעובדות לכדי חתכי דימות דקים של הרקמות. לפני הבדיקה עשויה להינתן זריקת חומר ניגוד (יוד) לווריד ובשתייה, שמדגיש את האיברים והגידול וגורם להם להיראות ברור יותר בסריקה.

בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית): בדיקה זו יכולה להראות אזורים כגון הרקטום, או אזורים מרוחקים שהגידול במעי יכול להתפשט אליהם (כגון הכבד), ברזולוציה גבוהה ביותר. בניגוד לסריקת CT שמשתמשת בקרינה מייננת, MRI משתמשת בשדה מגנטי עוצמתי. באמצעותה ניתן לקבל תמונות ברורות (גם תלת־ממדיות) של האיברים, ליצור מהן עיבודים ולפרוס את הרקמות שנסקרו פרוסות־פרוסות, מה שמאפשר לראותן בחדות רבה.

PET-CT: בדיקת מיפוי ו-CT שבה מוזרק לנבדק חומר רדיואקטיבי (סוכר שנקרא FDG) שנקשר במיוחד לרקמות שבהן קצב חילוף החומרים הוא מהיר יותר – כמו של גידולים ממאירים. התמונות שמתקבלות מראות את אופן הפיזור של החומר בכל הגוף וכך יכולות לסייע באבחון הגידול, מיקומו ומידת התפשטותו. בדיקה זו מאפשרת לעתים להדגים גם אזורים קטנים אשר לא נצפים ב-CT בלבד. לרוב היא נדרשת רק אם בדיקת CT רגילה העלתה חשד לגרורות ויש כוונה לכרות אותן.

בדיקות גנטיות: בדיקות אלו עשויות לסייע במציאת הסיבה לגידול (המוטציה שגרמה לו) והתרופות שמותאמות לו ספציפית, ביולוגיות או אימונותרפיות (אך הן לא יכולות לנבא את יעילות התרופות). חלקן נעשות ברקמה שנלקחת מהגידול וחלקן בבדיקת דם. רובן כלולות בסל.