טיפולים בסרטן המעי הגס
הטיפולים בסרטן המעי הגס כוללים: ניתוח, כימותרפיה, קרינה (רדיותרפיה), טיפול ביולוגי, טיפול אימונותרפי ושילובים שלהם. הטיפול נקבע לפי סוג הגידול, השלב שבו הוא נמצא, מיקומו והיקפו, ומצב הבריאות הכללי והגיל של המטופל/ת.
הטיפול לפי שלבים
בשלב 1, לרוב ניתן להסיר את הגידול כולו בניתוח וקיים סיכוי נמוך לחזרת המחלה. לכן בדרך כלל לא יידרש טיפול נוסף (כגון כימותרפיה).
גם בשלב 2 ייעשה בדרך כלל ניתוח להסרת הגידול כפי שתואר בשלב 1. ובנוסף אליו, לפניו או אחריו, עשוי להינתן עוד טיפול כגון כימותרפיה או קרינה (לסרטן החלחולת). מטרתו של טיפול שניתן לפני הניתוח היא לצמצם את היקף הגידול ולסייע בהסרתו המלאה. מטרתו של טיפול שניתן לאחר הניתוח היא למזער את הסיכון להיוותרות שאריות של תאים סרטניים שעלולות להתפתח בהמשך.
גם חולים בשלב 3 לרוב יעברו ניתוח להסרת הגידול, אך הם נמצאים בסיכון גבוה יותר להישנות המחלה. לכן לרוב יינתן להם טיפול נוסף, כגון קרינה לפני הניתוח (רק לחולי סרטן החלחולת) וכימותרפיה אחריו.
בשלב 4 מדובר בגידול שהתפשט לאיברים אחרים, מרוחקים, כגון הכבד או הריאות, או לחלל הבטן (גידול גרורתי). בדרך כלל ריפוי מלא אינו אפשרי בשלב זה והטיפול יהיה כימותרפי וביולוגי. זאת בעיקר כדי לצמצם את ממדי הגידול, לשלוט במחלה עד כמה שניתן, להפחית את התסמינים ולשפר את איכות החיים. אם הטיפול יצליח לשלוט היטב במחלה, יישקל ניתוח לכריתת הגידול והגרורות.
קראו עוד על שלבי המחלה
סוגי הטיפולים
ניתוח
ניתוח להסרת הגידול הוא טיפול נפוץ ביותר בסרטן המעי הגס, ובמקרים רבים ניתן לבצעו בלפרוסקופיה (טכניקה זעיר-פולשנית), ללא צורך בפתיחת בטן. אחריו שולחים את הגידול לבדיקה פתולוגית אשר קובעת מה מידת התפשטותו – לאיזה עומק חדר בדופן המעי ואם הגיע לבלוטות הלימפה בסביבה (שלרוב מוסרות גם הן).
הבדיקה הפתולוגית עשויה להעיד על היוותרות תאים סרטניים מיקרוסקופיים בגוף לאחר הניתוח ועל הצורך בטיפול משלים (אדג'ובנטי) שמטרתו למנוע את הישנות הגידול. מדובר בטיפול כימותרפי שניתן לשלושה-שישה חודשים. הרכב הטיפול ומשכו נקבעים לפי מדדים כגון שלב התפשטות הגידול, גיל המטופל/ת, מחלות רקע, סטטוס תפקודי, ותופעות הלוואי הצפויות. אם לא נצפו תאים סרטניים מיקרוסקופיים בבדיקה אך יש חשש להיוותרותם, הטיפול המשלים יכול להינתן כמניעה ואז מומלץ להתחילו לא יאוחר מחודשיים לאחר הניתוח.
סוגי הניתוחים בסרטן המעי הגס
הניתוח במעי הגס תלוי במיקומו המדויק של הגידול: קולקטומי הוא הסרת המעי הגס כולו כאשר הגידול מפושט בו, המי-קולקטומי הוא ניתוח שבו מוסר חצי מהמעי הגס, וסיגמואידקטומי כולל את הסרת חלקו התחתון של המעי הגס. כאשר מוסר רק החלק של המעי שבו נמצא הגידול – מחברים את שני קצוות המעי הפתוחים ולמעשה מרכיבים את האיבר מחדש.
במקרים שבהם הגידול ממוקם סמוך לפתח היציאה של המעי ולא ניתן לחבר את קצוות המעי, תיעשה קולוסטומיה. כך גם כאשר מוסר המעי הגס כולו. קולוסטומיה היא הליך שבו מוצא קצה אחד של המעי הגס אל מחוץ לגוף דרך פתח בדופן הבטן (סטומה), ושם הוא מתרוקן לתוך שקית. כיום רק בכשבעה אחוזים מהמקרים של סרטן המעי הגס נדרשת סטומה קבועה. ברוב המקרים ניתן לכרות רק את אזור הגידול במעי הגס או בחלחולת (רקטום), לחבר מחדש את המעי הגס לפי הטבעת וכך לשמר את היכולת להתרוקן באופן טבעי.
טיפול בחסימת מעיים
לעתים הגידול גורם לחסימה במעי ולעצירת התנועתיות שלו, מה שלרוב מצריך ניתוח מידי. ניתוח זה יכול להתבצע באמצעות יצירת קולוסטומיה או באמצעות הסרת החלק הסרטני החוסם.
סוגי הניתוחים בסרטן החלחולת
ישנם שני סוגי כריתה של גידול בחלחולת:
כריתה מקומית: ניתוח זה מבוצע כאשר הגידול בחלחולת התגלה בשלב המוקדם ביותר, והוא נכרת באמצעות החדרת מכשור ניתוחי דרך פי הטבעת. במהלכו נשלחת לביופסיה דגימה של גבולות הכריתה. אם נמצאים בהם תאי גידול חודרני ועמוק, הרופאים ממשיכים לכריתה נרחבת יותר.
כריתת החלחולת: הוצאה מלאה של החלחולת והשומן סביבה, כולל בלוטות הלימפה. נעשית בשלבים מתקדמים יותר של סרטן החלחולת, כאשר הגידול חודר לעומק דופן המעי. אם הוא נמצא בחלק התחתון של החלחולת ייתכן שניתוח זה יוביל ליצירתה של קולוסטומיה קבועה.
החלחולת נמצאת בחלל האגן ולא בחלל הבטן ולכן הגישה הניתוחית בגידולים באזור זה מעט שונה משאר אזורי המעי הגס; חלל האגן צר וצפוף ולכן קשה יותר לבצע בו ניתוח, ולעתים גידול שהוסר ממנו חוזר מקומית. לכן, כדי להפחית את הסיכון להישנותו של גידול בחלחולת לאחר הסרתו, נוהגים לתת קרינה. זאת בייחוד אם הגידול חדר את כל דופן החלחולת ו/או הגיע לבלוטות לימפה הנמצאות ברקמת השומן שליד החלחולת. לרוב הקרינה ניתנת עוד לפני הניתוח וכך תופעות הלוואי שלה פחותות.
קרינה
בטיפול הקרינתי קרני רנטגן שחודרות בעוצמה גבוהה לאזור הגידול פוגעות בתאים הסרטניים בעת התחלקותם וכך יכולות למנוע את התפשטותם, להקטין את הגידול ואף להשמידו. במכון רדיותרפיה בשיבא קיימות הטכנולוגיות המתקדמות ביותר לטיפול קרינתי, שמטרתן לתת טיפול מיטבי למטופלים ולשמור על בטיחותם. בנוסף, מטרתן למזער את תופעות הלוואי שעלולות להיגרם מהקרינה. לרוב הטיפול הקרינתי נמשך כמה דקות בלבד ואינו מכאיב. לפניו נערכים צילומי רנטגן וסריקות (כגון CT) של האזור המטופל כדי לכוון את הקרניים למקום הנכון ("תכנון טיפול").
כאמור, הטיפול הקרינתי רלוונטי יותר לגידולים בחלחולת ופחות לכאלו בחלקי המעי הגס האחרים. לרוב הוא ניתן לפני הניתוח להסרת הגידול כדי להקטינו וכך לנסות להוציאו בשלמותו ולמנוע את הישנותו בעתיד. לעתים הטיפול הקרינתי ניתן גם במחלה מתקדמת או גרורתית – ואז הוא תומך (פליאטיבי) ומטרתו לעצור את התפשטות המחלה או לצמצם את היקפה ולהקל תסמינים, כגון כאבים ודימומים, שנגרמים מהגידול או מגרורותיו.
כימותרפיה
הטיפול הכימי יכול להינתן בכדורים או בעירוי לווריד ומטרתו לפגוע במנגנון החלוקה של התאים הסרטניים וכך לעצור את התרבותם והתפשטותם. הוא יכול להינתן כטיפול משלים, לפני/אחרי ניתוח להסרת הגידול. כאשר הוא ניתן לפני הניתוח, מטרתו להקטין את הגידול וכך לנסות להוציאו בשלמותו ולמנוע את הישנותו בעתיד. לאחר הניתוח הוא ניתן כדי לפגוע בתאים סרטניים שייתכן שנותרו בגוף ועלולים לצמוח בעתיד. הטיפול הכימי יכול להינתן גם במחלה מתקדמת או גרורתית – ואז הוא תומך (פליאטיבי) ומטרתו לעצור את התפשטות המחלה או לצמצם את היקפה ולהקל תסמינים, כגון כאבים ודימומים, שנגרמים מהגידול או מגרורותיו.
טיפול כימותרפי בשלבים המוקדמים (1, 2, 3)
כאמור לרוב אין צורך בכימותרפיה בשלב 1 של סרטן המעי הגס כי הסיכון להישנות המחלה קטן, וניתן להסתפק בניתוח להסרת הגידול. בשלב 2, הסיכון להישנות המחלה לאחר הניתוח להסרת הגידול לא גבוה ולכן לרוב לא נותנים טיפול כימותרפי משלים. אך כאשר קיימים ברקע גורמי סיכון להישנות המחלה (כגון חדירת הגידול לאיבר סמוך ורמת סמני גידול גבוהה בדם) ייתכן שיינתן טיפול כימותרפי משלים לאחר הניתוח.
בשלב 3, הסיכון לחזרת המחלה לאחר הניתוח גבוה יותר, ולכן ההמלצה היא לתת טיפול כימותרפי משלים למשך שלושה עד שישה חודשים אחרי הניתוח.
צפו בוובינר על הטיפולים בסרטן המעי הגס שנערך ב-15.03.2021 עם ד"ר עינת שחם שמואלי, מנהלת המרפאה לגידולי מערכת העיכול:
התרופות הכימותרפיות העיקריות (שלעתים ניתנות בשילוב)
- פלואורואורציל (5FU): תרופה ששייכת למשפחה ששמה אנטי-מטבוליטים. מטרתה לחסום את פעילותו של תימידילאט סינטאז – אנזים שחיוני להכפלת הדנ"א (החומר הגנטי) בתא בשלב חלוקתו – וכך להפסיק את ייצורו בתאים הסרטניים המתרבים. היא ניתנת בעירוי ממושך (48 שעות, אחת לשבועיים). כדי להגביר את יעילותה, ניתנת יחד עמה התרופה לוקובורין – חומצה פולינית (נגזרת כימית של חומצה פולית).
- קפציטבין: תרופה ששייכת גם היא למשפחת האנטי-מטבוליטים, פועלת במנגנון דומה לזה של 5FU וניתנת בכדורים.
- אוקסליפלטין: תרופה ששייכת למשפחת תרכובות הפלטינום. מטרתה ליצור קשרים לא תקינים בין גדילי הדנ"א של התאים הסרטניים וכך לשבש את חלוקתם. ניתנת בעירוי ממושך (48 שעות, אחת לשבועיים). לעתים קרובות מיועדת למטופלים שהגידול שלהם התפשט לבלוטות הלימפה שבקרבת המעי הגס.
טיפולים בשלב הגרורתי (4)
הטיפול בשלב הגרורתי של סרטן המעי הגס יכול להיות כימותרפי, ביולוגי או אימונותרפי.
טיפול כימותרפי
כאשר הגידול התפשט לאיבר אחר בגוף (כגון הכבד או הריאות), המטרה העיקרית של הטיפול הכימותרפי היא לשלוט בו ולהאט/ לעצור את התקדמותו, להקל את התסמינים (כגון כאבים) שנגרמים ממנו ומהגרורות, וכך להאריך את תוחלת החיים ולשמור על איכותם ככל שניתן.
התרופות הנפוצות ביותר לטיפול בסרטן המעי הגס בשלב הגרורתי דומות לאלו של השלבים המוקדמים: פלואורואורציל (5FU), קפציטבין, אוקסליפלטין, וכן: אירינוטקאן: תרופה שניתנת בעירוי שמשכו שעה אחת לשבועיים. מטרתה לעכב אנזים ששמו טופואיזומראז הנחוץ לשכפול הדנ"א ולמנגנוני התיקון שלו וכך לפגוע במנגנון החלוקה של התאים הסרטניים.
טיפול ביולוגי
לרוב תרופות ביולוגיות ניתנות לטיפול בסרטן מעי גס גרורתי בשילוב כימותרפיה. הן מנסות למנוע מסלולי העברת אותות לתאי הגידול או לתאים בסביבתו (כגון כלי דם המזינים אותו), לרוב באמצעות היקשרותן לקולטן ספציפי. כדי להתאימן לגידול סרטני, נעשות בדיקות מולקולריות על דגימה שנלקחה ממנו. אלו התרופות הביולוגיות העיקריות בסרטן המעי הגס, אשר ניתנות בעירוי וכלולות בסל הבריאות:
- סטוקסימאב/ פניטומומאב: נוגדנים שנקשרים לקולטן EGFR שנמצא על התאים הסרטניים, מעכבים אותו וכך מקטינים את הגידול או עוצרים את התפשטותו.
- בווציזומאב: תרופה ממשפחת מעכבי אנגיוגנזה (צמיחת כלי דם חדשים). מטרתה לחסום תהליכים הקשורים בהתפתחות כלי דם סביב התאים הסרטניים. כך הגידול מקבל פחות אספקת חמצן וחומרי הזנה, מתכווץ או חדל לגדול.
טיפול אימונותרפי
טיפול זה מתבסס על ההבנה שהתאים הסרטניים מדכאים את מערכת החיסון בסביבתם הקרובה; הם מבטאים חלבונים הנקשרים לתאי מערכת החיסון וכך משתקים את פעילותה. במקרים רבים תאי הסרטן נקשרים לקולטן ששמו 1-PD שנמצא על פני תאים של מערכת החיסון, מה שהופך אותם לבלתי פעילים ומאפשר לגידול לצמוח. חסימת מנגנון דיכוי זה באמצעות תרופות אימונותרפיות (כגון פמברוליזומאב או ניבולומאב – נוגדן חוסם PD-1) מאפשר להשיב את פעילות מערכת החיסון ולגייסה למאבק בתאים הסרטניים. תרופות אלו ניתנות בעירוי ובמקום הכימותרפיה.
ל-3%-4% מחולי סרטן המעי הגס בשלב 4 יש רקע גנטי (בעיקר תסמונת לינץ': מוטציה בגנים שאחראיים לתיקון נזקים בחומר הגנטי, הדנ"א) שגורם להם להגיב לטיפול האימונותרפי.
בחזרה למידע על סרטן המעי הגס והחלחולת
בחזרה למרפאה לגידולי מערכת העיכול
