טיפולים לסרטן שלפוחית השתן

הטיפול בסרטן שלפוחית השתן תלוי בסוג הגידול, בשלב שבו הוא נמצא ובדרגת המחלה. הוא נבחר על ידי צוות רב-תחומי שכולל אורולוגים, אונקולוגים ופתולוגים.

טיפול בסרטן שטחי של שלפוחית השתן

גידול מקומי שלא חדר את שריר דופן השלפוחית יטופל באחת או יותר מן הדרכים הבאות:

הסרת גידול בשלפוחית דרך השופכה (ניתוח (TURBT: ניתוח זה הוא הטיפול העיקרי בסרטן שלפוחית השתן בשלב מוקדם. במהלכו מוחדרת צינורית גמישה ודקה (ציסטוסקופ) לשלפוחית (דרך השופכה), אשר דרכה מועבר מכשור להסרת הגידול. הגידול נחתך בבסיסו והאזור נצרב בזרם חשמלי חלש להפחתת הדימום. לאחר הניתוח נדרש מעקב אחת לשלושה עד שישה חודשים במשך כמה שנים כדי לוודא שהגידול לא נשנה והתפשט (שכן ב-50%-70% מהמקרים הגידול חוזר לאחר הניתוח). מעקב זה כולל בדיקות הדמיה, ציסטוסקופיה ובדיקות שתן.
קראו כאן על בדיקות האבחון הללו

כימותרפיה תוך-שלפוחיתית (אינטרה-וסיקולארית): כשקיים סיכון גבוה להישנות הגידול, ייתכן שתומלץ הזרמת תרופות בשטיפות לתוך השלפוחית באמצעות צנתר. כך ניתן לחסל שאריות של תאים סרטניים אם נותרו.

חיסון Bacillus Calmette-Guerin) BCG) תוך-שלפוחיתי (אינטרה-וסיקולארי): חיסון נגד שחפת (מכיל זן של חיידק השחפת שאיבד את יכולתו לגרום למחלה אך שומר על פעילותו האנטיגנית), שניתן בצנתר ישירות לשלפוחית. הוא מעורר את מערכת החיסון של הגוף וכך גורם לה להשמיד את התאים הסרטניים ויעיל נגד חלק מהגידולים השטחיים בשלפוחית. הוא עשוי להינתן לאחר הניתוח, אחת לשבוע במשך שישה שבועות, ולאחר מכן במתכונת תחזוקה (לעתים במשך שנתיים-שלוש).

טכנולוגיית סינרגו (שילוב של כימותרפיה וחימום): סינרגו היא טכנולוגיה שמשלבת היפרתרמיה (חימום מקומי של דופן השלפוחית באמצעות גלי רדיו ותמיסה כימית – Mitomycin C) והזרמת תרופה כימותרפית לשלפוחית דרך צנתר שמוחדר לשופכה. טיפול זה ניתן לחולים שלא הגיבו לטיפול ב-BCG או שלא יכולים לקבלו בשל תופעות לוואי או התוויית נגד, ולחולים שלא יכולים לעבור ניתוח בשל מצבם הבריאותי או כיוון שהם לא מעוניינים בכך. בנוסף, הטיפול בסינרגו יכול להינתן כאשר נפח הגידול או מיקומו אינם מאפשרים להסירו במלואו או לאחר שהוא נשנה פעמים רבות.

טיפול בסרטן פולשני של שלפוחית השתן

כאשר הגידול חדר את שריר דופן השלפוחית או התפשט מעבר לדרכי השתן, לרוב הוא יטופל בניתוח/ קרינה/ כימותרפיה/ אימונותרפיה או שילובים שלהם.

ניתוח כריתה: בניתוח זה כורתים חלק מהשלפוחית או את כולה, בהתאם להיקף הגידול ומידת התפשטותו. לאחר הסרה חלקית של השלפוחית, היא הופכת קטנה יותר, נושאת פחות נפח שתן ולכן נוצרת תכיפות גדולה יותר במתן שתן, אך ניתן להמשיך לתת שתן כרגיל. הסרה מלאה של השלפוחית אצל גברים כוללת גם את בלוטת הערמונית, חלק מהשופכה ובלוטות הלימפה הסמוכות לשלפוחית. הסרה מלאה של השלפוחית אצל נשים כוללת גם את הרחם, צוואר הרחם, בלוטות לימפה סמוכות וחלק מהשופכה. כיום קיימות שיטות ניתוחיות שבהן משמרים את העצבים באזור מערכת השתן כדי למנוע פגיעה בתפקוד המיני. לאחר הניתוח נדרש מעקב אחת לשלושה עד שישה חודשים במשך כמה שנים כדי לוודא שהגידול לא נשנה והתפשט (שכן ב-50%-70% מהמקרים הגידול חוזר לאחר הניתוח). מעקב זה כולל בדיקות הדמיה, ציסטוסקופיה ובדיקות שתן.

אם השלפוחית הוסרה במלואה, ישנן כמה חלופות למילוי תפקידה. בהן: הטיית השתן לפתח ניקוז בדופן הבטן שאליו מצמידים שקית ריקון (אורוסטומיה), יצירת כיס ניקוז קטן בבטן שמנוקז בעזרת צנתר, יצירת כיס שתן מחלקי מעי וחיבורו לשופכה (מצב המאפשר הטלת שתן בדרך טבעית).

קרינה חיצונית (רדיותרפיה): אם הגידול חרג מגבולות השלפוחית, לרוב יינתן טיפול קרינתי ולא יתבצע ניתוח כריתה. לרוב טיפול זה ניתן חמישה ימים בשבוע במשך חודש-חודשיים. אחריו נדרש מעקב אחת לשלושה עד שישה חודשים במשך כמה שנים כדי לוודא שהגידול לא נשנה והתפשט. הוא כולל בדיקות הדמיה, ציסטוסקופיה ובדיקות שתן.

בטיפול הקרינתי קרני רנטגן חודרות בעוצמה גבוהה לאזור הגידול, פוגעות בתאים הסרטניים בעת התחלקותם וכך יכולות למנוע את התפשטותם, להקטין את הגידול ואף להשמידו. כדי לוודא שהטיפול יהיה יעיל ככל האפשר, נעשה תכנון קרינה באמצעות CT סימולטור – צילום חתך רוחבי של האזור המטופל המאפשר לסמן במדויק את מיקום הקרינה. בדרך כלל אזור הקרינה מסומן על גבי העור. הסימנים מסייעים לטכנאי למקם את המטופל/ת במדויק בתוך המכשיר ולכוון את הקרינה כראוי. הם חייבים להיות ברורים במשך כל הטיפול ולכן לעתים הם קבועים (למשל קעקועים זעירים שניתן להסירם בלייזר בהמשך).

במכון רדיותרפיה בשיבא קיימות הטכנולוגיות המתקדמות ביותר לטיפול קרינתי שמטרתן לתת טיפול מיטבי למטופלים ולשמור על בטיחותם. בנוסף, מטרתן למנוע עד כמה שניתן נזק לרקמות הבריאות ולמזער את תופעות הלוואי שעלולות להיגרם מהקרינה.

קראו כאן על המעקב הנדרש למטופלי הקרינה

כימותרפיה: מטרתן של התרופות הכימותרפיות היא לעצור את החלוקה חסרת הבקרה של התאים הסרטניים. הן עלולות לפגוע גם בתאים הבריאים ולכן לגרום לתופעות לוואי רבות, כגון בחילות והקאות, נשירת שיער, עייפות ותיאבון ירוד. הן ניתנות לסרטן שלפוחית מתקדם (שהתפשט לשריר השלפוחית או לחלקים אחרים בגוף) או נשנה (הופיע לאחר הטיפול הראשוני) כדי לשלוט בהתקדמותו, להקל את התסמינים שנגרמים מהגרורות (כגון כאבים), לשפר את איכות החיים ולהאריכם.

בנוסף הן עשויות להינתן לפני ניתוח הכריתה או במקביל לטיפול הקרינתי כדי לצמצם את היקף הגידול וכך לשפר את יעילות הטיפולים. הן יכולות להינתן גם לאחר הניתוח, כאשר קיים סיכון גבוה להישנות הגידול או כאשר בדיקות המעקב מעידות על התפשטותו.

התרופות העיקריות הן:  

ציספלטין: תרכובת של מתכות כבדות שמטרתה לשבש את מבנה חומצת הגרעין של התאים הסרטניים ולעודד מוות תאי מתוכנת (אפופטוזיס) שלהם.

קרבופלטין: תרכובת של מתכות כבדות שמטרתה לעכב סינתזה של דנ"א, רנ"א וחלבונים בתאים הסרטניים וכך להפריע לצמיחתם. הדנ"א (החומר הגנטי שנמצא בגרעין התא) מקודד לחלבונים שחיוניים לתפקוד התא, ולמולקולות רנ"א יש תפקיד מרכזי בתהליך זה. התרופה נועדה גם לשבש את מבנה חומצת הגרעין של התאים הסרטניים ולעודד מוות תאי מתוכנת (אפופטוזיס) שלהם.

גמציטבין: תרופה ששייכת למשפחה שנקראת אנטי-מטבוליטים. מטרתה לחסום אבני בניין שדרושות לתאים הסרטניים וכך להפריע למחזור החיים שלהם ולמנוע את צמיחתם.   

דוקסורוביצין: תרופה שפוגעת במבנה הדנ"א של התאים הסרטניים ויוצרת בו שברים. כך היא בולמת את צמיחתם וגורמת למותם.

ברוב המקרים ניתן שילוב של שלוש עד חמש תרופות כדי לשפר את סיכויי ההצלחה של הטיפול. הן ניתנות במשך כמה ימים, אחת לכמה שבועות, במשך כמה חודשים.

אימונותרפיה: הטיפול האימונותרפי מתבסס על ההבנה שתאי הגידול הסרטני מדכאים את מערכת החיסון בסביבתם הקרובה. הם מבטאים חלבונים הנקשרים לתאי מערכת החיסון ומשתקים את פעילותם. חסימת מנגנון דיכוי זה באמצעות התרופות האימונותרפיות (נוגדנים תרופתיים) מאפשרת להחיות את פעילות מערכת החיסון ולגייסה למאבק בתאים הסרטניים.

לאחרונה החלו לתת את התרופה האימונותרפית אטזוליזומאב (טסנטריק) לחולים בגידול פולשני של השלפוחית שהטיפול הכימותרפי לא סייע להם. במקרים רבים תאי הסרטן שולחים אות לקולטן ששמו 1-PD שנמצא על פני תאים של מערכת החיסון, מה שהופך אותם לבלתי פעילים ומאפשר לגידול לצמוח. אטזוליזומאב היא נוגדן תרופתי שחוסם את 1-PD על פני תאי מערכת החיסון, וכך מונע את הגעת האות מתאי הסרטן אליהם ומאפשר להם לתקוף אותם.

ייתכן שבעתיד תרופות אימונותרפיות נוספות עם מנגנון פעולה דומה יאושרו לטיפול בגידול פולשני בשלפוחית.