תסמינים ואבחנה

תסמינים של סרטן שלפוחית השתן

דם בשתן (המטוריה): זהו התסמין הנפוץ ביותר. לרוב הוא מופיע בפתאומיות, אינו מלווה בכאבים ויכול להופיע לסירוגין. לעתים הוא לא נראה לעין ומתגלה רק בבדיקת שתן מיקרוסקופית.

הפרעות בהטלת שתן: צריבה או תכיפות שמעידות על גירוי בשלפוחית.

כאבי גב או בטן תחתונה: נדירים יותר אך עלולים להופיע.

תסמינים אלו אינם ייחודיים לסרטן שלפוחית השתן ולעתים קרובות נגרמים מסיבות אחרות כגון זיהום חיידקי ואבנים בשלפוחית/ בכליות. בכל אופן כאשר הם מופיעים – יש לפנות לרופא (ולשוב אליו אם הם לא חולפים לאחר הטיפול).

בדיקות לאבחון סרטן שלפוחית השתן

כשמתעורר חשד לגידול בשלפוחית (הופעת תסמינים אופייניים) ניתן לבצע כמה בדיקות אבחון. הנה העיקריות שבהן:

בדיקה ראשונית: הרופא המטפל יפנה לבדיקת שתן כדי לבחון הימצאות דם בשתן ותאים סרטניים (בדיקת שתן לציטולוגיה) ולשלול זיהום בדרכי השתן ולבדיקות דם (כגון ספירת דם, תפקודי כליות וכבד). ייתכן גם שימשש את הבטן התחתונה ויבצע בדיקה פנימית של הרקטום (בגברים) ושל הנרתיק (בנשים), שכן איברים אלו סמוכים מאוד לשלפוחית, ובאמצעותם ניתן לחוש ולבדוק שינויים שהתפתחו בה. בעת הצורך יפנה הרופא המטפל לאורולוג, והוא עשוי להפנות לבדיקות הבאות:

ציסטוסקופיה: הבדיקה העיקרית לאבחון סרטן שלפוחית השתן. במהלכה, לרוב לאחר הרדמה מקומית (מריחת חומר מאלחש), מוחדרת צינורית דקה וגמישה (ציסטוסקופ) דרך פתח יציאת השתן (קצה הפין בגברים ומחוץ לנרתיק בנשים) לתוך השלפוחית. היא מכילה סיב אופטי מואר וכך ניתן להתבונן בשכבת הציפוי הפנימית של השלפוחית ובמעבר יציאת השתן על מסך או ישירות דרך המכשיר. תוך כדי הבדיקה הרופא ממלא את השלפוחית בתמיסה סטרילית כדי למתוח את דפנותיה וכך לראות טוב יותר את החלל הפנימי שלה. אם נצפים אזורים בשלפוחית שחשודים כסרטניים, מתבצעת ציסטוסקופיה שכוללת נטילת דגימת רקמה לצורך ביופסיה.

ציסטוסקופיה וביופסיה: הליך זה נעשה לרוב בהרדמה כללית. בעת ההרדמה הרופא יכול לבחון מקרוב את פנים השלפוחית ולקחת דגימות רקמה מכל אזור בלתי תקין (באמצעות החדרת מחט דרך הציסטוסקופ). אם מתגלים נגעים שנראים סרטניים, הם מוסרים במכשיר חיתוך אנדוסקופי (שמוחדר גם הוא דרך הציסטוסקופ). דגימות הרקמה והנגעים נשלחים למכון לפתולוגיה, שם הם עוברים עיבוד שבסופו מתקבל חתך רקמה דק מאוד, כזה שניתן להתרשם ממבנהו. הוא נצבע בצביעה שמאפשרת להבחין במרכיבים שונים ברקמה, ועל סמך המראה שלה במיקרוסקופ ניתן לקבוע אם היא שפירה או ממאירה, את סוג התאים הסרטניים ודרגת המחלה, ואם התאים הסרטניים חדרו לשריר השלפוחית.

בדיקות אבחון נוספות

אם הבדיקות אבחנו סרטן שלפוחית השתן, יידרשו בדיקות נוספות כדי לגלות אם הגידול התפשט מחוץ לשלפוחית, ובהן:

בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית): בדיקת MRI משתמשת בשדה מגנטי עוצמתי ובגלי רדיו וניתן לקבל באמצעותה תמונות חתך רוחביות ותלת-ממדיות של האיבר, ליצור מהן עיבודים ולפרוס את הרקמות שנסקרו – מה שמאפשר לראותן בחדות רבה. כך, היא מסייעת לאבחן אם מדובר בגידול, ואם כן – לזהות את גודלו ואת מידת התפשטותו לרקמות סמוכות או לבלוטות לימפה. לעתים ניתן לשפר את איכות ההדמיה באמצעות הזרקת חומר ניגוד שמכיל גדוליניום (סוג של מתכת), שכמעט שלא גורם לתגובות אלרגיות.

סריקת CT: סוג מתקדם של צילום רנטגן, שבאמצעותו מופקות תמונות מפורטות (תלת-ממדיות) ומדויקות של פנים הגוף מזוויות שונות, שמעובדות לכדי חתכי דימות דקים. כך בדיקה זו יכולה לספק מידע מדויק על המיקום וההיקף של הגידול. לפני הבדיקה עשויה להינתן זריקת חומר ניגוד (יוד) שצובע אזורים מסוימים וגורם להם להיראות ברור יותר בסריקה. בדיקה זו כוללת קרינה מייננת ומהווה חלופה אפשרית ל-) MRIכיוון שהיא נגישה יותר).

אולטרסאונד בטן: בבדיקה זו מעבירים מתמר על עור הבטן. הוא מפיק גלי קול המעובדים לתמונות של איברי מערכת השתן ואיברים פנימיים אחרים (כגון הכבד ובלוטות הלימפה באגן ובחלל הבטן) אשר ניתן לראותן על מסך. בשונה מצילום רנטגן או CT, בדיקה זו לא חושפת את המטופל לקרינה מייננת.