סרקומה של הרקמות הרכות ושל גידולי שלד: תסמינים ואבחנה

סרקומה של הרקמות הרכות וגידולי שלד הם סוגי סרטן נדירים, העלולים להתפתח באיברים שונים בגוף ולהתבטא בדרכים מגוונות. בשל האופי השקט של גידולים אלו, תסמיניהם עשויים להיות לא ספציפיים ולהופיע בשלבים מתקדמים יותר של המחלה. לכן, זיהוי מוקדם של סימנים מחשידים, כמו גוש בלתי רגיל, כאבים ממוקדים או שינויים תפקודיים באזור מסוים בגוף, הוא קריטי לאבחון מוקדם ולהצלחת הטיפול. 

תסמיני סרקומה של הרקמות הרכות

סרקומה של הרקמות הרכות יכולה להיות א-תסמינית או לגרום לנפיחות מקומית (גוש). גדילת הגוש יכולה לגרום לתסמינים באיבר שבו התפתח. לדוגמה, שיעול או קוצר נשימה בעקבות גוש בריאות, או כאבי בטן, בחילות/הקאות וירידה במשקל בעקבות גוש בבטן.

תסמיני סרקומה של העצם

התסמינים של סרקומה של העצם משתנים בהתאם לעצם הנגועה ומיקומה בגוף. באופן כללי, התסמין הראשוני יכול להיות רגישות יתר סביב העצם הנגועה – כאב שאינו חולף ומחריף בפעילות גופנית או בשעות הלילה כשהשרירים רפויים. תסמין שכיח נוסף הוא נפיחות סביב העצם הנגועה (אם הגידול גדול דיו). תסמינים נפוצים פחות הם עייפות, חום גוף גבוה, הזעת לילה וירידה במשקל.

לעתים לא יופיעו תסמינים והגידול יתגלה רק לאחר שהעצם הנגועה והחלשה תישבר, למשל בתאונה או נפילה קלה.

בדיקות אבחון

מטרתן של בדיקות האבחון היא לבדוק אם קיים גוש ממאיר ואם כן, לקבוע את גודלו, מיקומו, סמיכותו לרקמות אחרות ומידת התפשטותו בגוף (גרורות). האבחון הראשוני של הגידול ברקמות הרכות לרוב נעשה בבדיקת MRI, והאבחון הראשוני של הגידול בעצמות לרוב נעשה ב-CT ובצילום רנטגן. בדיקת PET-CT בוחנת בעיקר את מידת התפשטות הגידול.  

• בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית): בדיקה זו משתמשת בשדה מגנטי עוצמתי ובגלי רדיו. באמצעותה ניתן לקבל תמונות של הרקמות הרכות ברזולוציה גבוהה (גם תלת־ממדיות), ליצור מהן עיבודים ולפרוס את הרקמות שנסקרו פרוסות־פרוסות – מה שמאפשר לראותן בחדות רבה ולהתמקד בפרטים. במקרים מסוימים ניתן לשפר את איכות ההדמיה באמצעות הזרקת חומר ניגוד שמכיל גדוליניום (סוג של מתכת). שלא כמו יוד, חומר זה כמעט שלא גורם לתגובות אלרגיות.
   
• בדיקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת): בדיקת דימות שמבוססת על צילומי רנטגן רבים. קרני הרנטגן נפלטות ממכשיר ה-CT מכמה מקורות במקביל ועוברות דרך רקמות הגוף. חיישנים שממוקמים מסביב לגוף המטופל קולטים את קרני הרנטגן ומעבדים אותן בתוכנת מחשב לתמונות תלת-ממדיות של הרקמות, ואלו מעובדות לכדי חתכי דימות דקים. כך הבדיקה יכולה לספק מידע מדויק על גודלו, צורתו, ומיקומו של הגידול. לפני הבדיקה עשויה להינתן למטופל זריקה של חומר ניגוד (יוד) שצובע אזורים מסוימים וגורם להם להיראות ברור יותר בסריקה.
   
• צילום רנטגן: בדיקה שבה קרינה חשמלית (אלקטרומגנטית) שנוצרת על ידי מכשיר הרנטגן חודרת דרך רקמות הגוף ופוגעת בלוח הצילום שנמצא מאחוריו. יכולת החדירה הגבוהה של הקרניים לרקמות מייצרת על הלוח שיקוף ברור של עצמים צפופים כגון עצמות. לרוב הוא יראה אזור עצם שנהרס על ידי הגידול או ייצור מוגבר של רקמת עצם סביבו. לעתים הוא יראה תמונה שתסייע לאבחן את סוג הגידול בעצמות (בעיקר כשמדובר באוסטאוסרקומה). המקום השכיח ביותר שאליו יכול להתפשט גידול בעצמות הוא הריאות, ולכן בדיקת המשך עשויה להיות צילום רנטגן של בית החזה.
   
• סריקת CT-PET: בבדיקה זו מוזרק לנבדק חומר רדיואקטיבי (לרוב סוכר שנקרא FDG) שנקשר במיוחד לרקמות שבהן קצב חילוף החומרים מהיר יותר – כמו גידולים סרטניים. התמונות שמתקבלות מראות את הפיזור של החומר בגוף וכך יכולות לסייע באבחון הגידול, מיקומו ומידת התפשטותו.  
   
• ביופסיה: בדיקה שבה נוטלים דגימת תאים מהגידול/ האזור שהתגלה כחשוד בצילומים באמצעות מחט ושולחים אותה למכון הפתולוגי. שם היא עוברת עיבוד שבסופו מתקבל חתך רקמה דק מאוד, שמאפשר להתרשם ממבנהו. הוא נצבע בצביעה שבעזרתה ניתן להבחין ברכיבים שונים ברקמה, ועל סמך המראה שלה במיקרוסקופ ניתן לקבוע אם היא שפירה או ממאירה, ואם היא ממאירה – מהו סוג הגידול. הביופסיה נעשית בדרך כלל תוך כדי סריקת CT, בהרדמה מקומית. תמונות ההדמיה שמתקבלות מסייעות להחדיר את המחט למיקום המדויק. 

בחזרה למרפאה לסרקומה של רקמות רכות וגידולי שלד