‹ › ×

תסמינים ואבחנה של סרטן הוושט

ברוב המקרים בשלבים הראשונים סרטן הוושט לא גורם לתסמינים ולכן קשה לגלותו מוקדם. בהמשך הוא עשוי לגרום לאחד או יותר מהתסמינים הבאים (עם זאת, לרוב הם יעידו על בעיות רפואיות אחרות. בכל מקרה עם הופעתם יש לפנות לרופא):

קשיים או כאבים בבליעה
ירידה במשקל
כאב מאחורי עצם החזה
צרידות ושיעול
צרבות

אבחונים לסרטן הוושט

האבחון יכול להיעשות בכמה בדיקות:

אנדוסקופיה: בדיקה שנעשית באמצעות אנדוסקופ (צינור דק שבקצהו מצלמה) שמוחדר דרך הפה אל הוושט והקיבה ומאפשר להסתכל ישירות אל תוך איברים אלה. לעתים ייעשה במהלכה גם שימוש באולטרסאונד לקביעת עומק חדירת הגידול לדופן הוושט ולבלוטות לימפה סמוכות.

הדמיית CT (טומוגרפיה ממוחשבת): מפיקה תמונות מפורטות (תלת-ממדיות) של הרקמות, שמעובדות לכדי חתכי דימות דקים. כך היא יכולה לספק מידע מדויק על הגודל, המיקום והצורה של הגידול, וגם לעזור במציאת בלוטות לימפה שעלולות להכיל תאים סרטניים שהתפשטו. לפני הבדיקה עשויה להינתן זריקת חומר ניגוד (יוד) שצובע אזורים מסוימים וגורם להם להיראות ברור יותר בסריקה.

בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית): בדיקה זו דומה לסריקת CT, אך משתמשת בשדה מגנטי עוצמתי ובגלי רדיו במקום בקרינה מייננת. באמצעותה ניתן לקבל תמונות ברורות (גם תלת־ממדיות) של הרקמות, ליצור מהן עיבודים ולפרוס את הרקמות שנסקרו פרוסות־פרוסות – מה שמאפשר לראותן בחדות רבה ולהתמקד בפרטים. במקרים מסוימים ניתן לשפר את איכות ההדמיה באמצעות הזרקת חומר ניגוד שמכיל גדוליניום (סוג של מתכת). שלא כמו יוד, חומר זה כמעט שלא גורם לתגובות אלרגיות.

סריקת PET: בדיקת מיפוי שבה מוזרק לנבדק חומר רדיואקטיבי (בדרך כלל סוכר שנקרא FDG) שנקשר במיוחד לרקמות שבהן קצב חילוף החומרים הוא מהיר יותר – כמו גידולים ממאירים. התמונות שמתקבלות מראות את אופן הפיזור של החומר בגוף וכך יכולות לסייע באבחון הגידול, מיקומו ומידת התפשטותו.

ביופסיה: בדיקה שבה נוטלים דגימת תאים מהגידול/ האזור שהתגלה כחשוד בצילומים באמצעות מחט ושולחים אותה למכון לפתולוגיה, שם היא עוברת עיבוד שבסופו מתקבל חתך רקמה דק מאוד, כזה שניתן להתרשם ממבנהו. הוא נצבע בצביעה שמאפשרת להבחין במרכיבים שונים ברקמה, ועל סמך המראה שלה במיקרוסקופ ניתן לקבוע אם היא תקינה או פתולוגית. לרוב הביופסיה נעשית במהלך האנדוסקופיה ולעתים בהנחיית אולטרסאונד או CT.