תסמינים ואבחנה של סרטן הלבלב
גידול בלבלב יכול שלא לגרום לתסמינים תקופה ארוכה ולכן קשה לגלותו בשלבים מוקדמים. בהמשך, לאחר שהוא גדל, ייתכן שיגרום לאחד או יותר מהתסמינים הבאים:
- כאבים או אי-נוחות באזור הבטן העליונה, שלעתים מתפשטים גם לאזור הגב. הם עשויים להופיע לסירוגין או להיות קבועים. לעתים ישיבה או רכינה קדימה מפחיתות אותם, אך בשכיבה הם מחמירים.
- ירידה במשקל ללא סיבה ברורה.
- צהבת: כאשר גידול נמצא בראש הלבלב וחוסם את מעבר צינור המרה, מצטברים בו מיצי מרה שגורמים לתסמינים כגון שינוי גוון העין לצהבהב, הצהבת עור הגוף, צבע שתן צהוב כהה וצבע צואה בהיר.
- תסמינים נוספים הם למשל אובדן תיאבון, בחילות והקאות, תחושת נפיחות לאחר הארוחה, שינויים בהרגלי היציאות כגון שלשולים, עייפות קיצונית, מצב רוח ירוד, וערכי סוכר גבוהים ולא מאוזנים בדם.
תסמינים אלו יכולים להעיד על גידול בלבלב אך עשויים לנבוע גם מבעיות רפואיות אחרות. בכל מקרה, עם הופעתם יש לפנות לרופא המשפחה. הוא יבדוק סימנים כגון הצהבת העיניים והעור ונפיחות בבטן וישלח לבדיקות דם ושתן. בהתאם לתוצאות, המטופל יופנה לרופא מומחה או לבדיקות אבחון בבית החולים. אם יאובחן גידול, ייעשו בדיקות שיקבעו את סוג, המיקום וההיקף שלו ובהתאם לכך יוחלט מהו הטיפול המתאים.
בדיקות האבחון לסרטן הלבלב כוללות:
בדיקות דם: גידול בלבלב (ובאיברים נוספים) מייצר חלבון ששמו 19-9 CA או CEA וניתן לאתר אותו בבדיקת דם. לכן הוא מכונה "סמן גידול" ומדידת ריכוזו בדם מסייעת באבחון ובמעקב אחר תגובת הגידול לטיפול.
אולטרסאונד בטן: בבדיקה זו משתמשים במתמר שמועבר על פני עור הבטן ומפיק גלי קול המעובדים לתמונות. באמצעות תמונות אלו ניתן לבחון את איברי הבטן הפנימיים, כגון הלבלב, הכבד וכיס המרה. בשונה מצילום רנטגן או CT, בדיקה זו לא חושפת את המטופל לקרינה מייננת.
ביופסיה: בדיקה שבה נוטלים דגימת תאים מהגידול/ האזור שהתגלה כחשוד בצילומי הדמיה באמצעות מחט ושולחים אותה למכון לפתולוגיה, שם היא עוברת עיבוד שבסופו מתקבל חתך רקמה דק מאוד, כזה שניתן להתרשם ממבנהו. הוא נצבע בצביעה שמאפשרת להבחין במרכיבים שונים ברקמה, ועל סמך המראה שלה במיקרוסקופ ניתן לקבוע אם היא תקינה או ממאירה ואת סוג התאים הסרטניים. כדי לכוון את המחט לאזור המדויק, ניתן לקחת דגימת רקמה בליווי אולטרסאונד או CT בטן או אולטרסאונד אנדוסקופי ((EUS.
אולטרסאונד אנדוסקופי ((EUS: בבדיקה זו מוחדר דרך הפה, בסיוע הכוונת אולטרסאונד, אנדוסקופ (צינור דק עם מצלמה בקצהו) אל מערכת העיכול שבאמצעותו מתקבלות תמונות של הלבלב וסביבתו. בדיקה זו מעריכה ממצאים כגון הימצאות גידול ופלישתו לרקמות סמוכות, ובמהלכה ניתן גם לקחת ממנו ביופסיה כדי לקבוע את סוגו ומידת התפשטותו.
הדמיית CT (טומוגרפיה ממוחשבת) בטן: מפיקה תמונות מפורטות (תלת-ממדיות) ומדויקות של איברי הבטן מזוויות שונות, שמעובדות לכדי חתכי דימות דקים. כך היא יכולה לספק מידע מדויק על המיקום וההיקף של הגידול. לפני הבדיקה עשויה להינתן זריקת חומר ניגוד (יוד) שצובע אזורים מסוימים וגורם להם להיראות ברור יותר בסריקה.
בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית) בטן: בדיקה זו דומה לסריקת CT, אך משתמשת בשדה מגנטי עוצמתי ובגלי רדיו במקום בקרינה מייננת. באמצעותה ניתן לקבל תמונות ברורות (גם תלת־ממדיות) של איברי הבטן, ליצור מהן עיבודים ולפרוס את הרקמות שנסקרו פרוסות־פרוסות – מה שמאפשר לראותן בחדות רבה. הדמיה בתהודה מגנטית של דרכי המרה והלבלב (MRCP) היא סוג של בדיקת MRI אשר מטרתה להפיק תמונות מפורטות של הלבלב, כיס המרה והכבד.
לעתים ניתן לשפר את איכות ההדמיה באמצעות הזרקת חומר ניגוד שמכיל גדוליניום (סוג של מתכת), שבניגוד ליוד כמעט שלא גורם לתגובות אלרגיות.
סריקת PET-CT בטן: בדיקת מיפוי ו-CT שבה מוזרק לנבדק חומר רדיואקטיבי (בדרך כלל סוכר שנקרא FDG) שנקשר במיוחד לרקמות שבהן קצב חילוף החומרים הוא מהיר יותר – כמו גידולים ממאירים. התמונות שמתקבלות מראות את אופן הפיזור של החומר בכל הגוף וכך יכולות לסייע באבחון הגידול, מיקומו ומידת התפשטותו. בדיקה זו מאפשרת להדגים גם אזורים קטנים אשר אינם נצפים ב-CT בלבד או תהליכים בשלבי התהוות ראשוניים.
הדמיה אנדוסקופית של דרכי המרה והלבלב (ERCP): בבדיקה זו מזריקים חומר ניגוד לצינור המרה והלבלב (CBD) ומחדירים אנדוסקופ דרך הפה אל מערכת העיכול. כך ניתן לראות ברנטגן את דרכי המרה והלבלב ואם הגידול גורם לחסימתן. במקרה של חסימה, יוזרק יוד לצינור המרה והלבלב שיסייע לראות בבירור היכן היא ממוקמת. ואז האזור יורחב באמצעות תומכן (סטנט) שיוחדר דרך האנדוסקופ. הוא ישמור את צינור המרה פתוח ויסייע בניקוז הנוזלים. בנוסף, על האנדוסקופ קיימת מברשת זעירה שבאמצעותה ניתן להסיר דגימה מהתאים ולשלוח לביופסיה.
לפרוסקופיה: ניתוח שכולל הסתכלות (סקופיה) לתוך חלל הבטן (לפרו), אשר נועד לאבחן תחלואה באזור זה ולטפל בה בגישה זעיר-פולשנית. לפרוסקופיה תבוצע כאשר בדיקות אחרות לא סייעו באישוש האבחנה כי מדובר בגידול בלבלב, או אם רוצים להסירו. בהליך זה, לאחר שהמטופל עובר הרדמה כללית, נעשים לו כמה חתכים בגודל חמישה עד עשרה מ"מ באזור הטבור בבטן. דרכם מוחדרים המכשור הניתוחי וצינור שבקצהו מצלמה (עדשות וסיבים אופטיים) כדי שניתן יהיה לצפות בשדה הניתוח על גבי מסך. בלפרוסקופיה ניתוחית – יוסר הגידול, ובלפרוסקופיה אבחנתית – תילקח ביופסיה.
לפרוטומיה (ניתוח פתוח של הבטן): אם כלל הבדיקות לא סייעו לרופאים לקבל אבחנה סופית, ייתכן שתבוצע לפרוטומיה בהרדמה כללית – חיתוך הבטן שמאפשר להתבונן בלבלב, לראות בבירור אם יש גידול ואם כן לקחת ממנו ביופסיה ולהסירו ואת האזור שסביבו אם צריך.
בחזרה למרפאה לגידולי מערכת העיכול
