סוג הטיפול בסרטן הלבלב תלוי במספר גורמים, ובהם מיקום הגידול, היקפו ומידת התפשטותו בגוף, והגיל והמצב הכללי של המטופל/ת. תוכנית הטיפול יכולה לכלול: ניתוח, כימותרפיה וקרינה או שילובים שלהם. במקרה שלא ניתן לנתח או לטפל בגידול מכיוון שהוא מפושט מדי – ניתוח, כימותרפיה וקרינה עשויים כולם להקל את תסמיני המחלה ולשפר את איכות החיים.

ניתוח 

ניתוח מתאפשר כאשר המחלה אובחנה בשלב 1 או 2 (רק אצל 20%-10% מחולי סרטן הלבלב); כאשר הגידול מקומי, אינו חודר לכלי דם גדולים ואיברים סמוכים, וניתן לכרות אותו במלואו.

ניתוח ווייפל: ברוב המקרים הגידול יהיה ממוקם בראש הלבלב ואז הניתוח שייעשה יהיה ניתוח וויפל. בניתוח זה נכרתים ראש הלבלב ואיברים סמוכים – צינור וכיס המרה, התריסריון, חלק מהקיבה ומהמעי הדק, ובלוטות לימפה – בשל החשש שהגידול התפשט גם אליהם. לאחר מכן, במהלך הניתוח, הם נשלחים לבדיקה פתולוגית כדי לקבוע אם השוליים שלהם נגועים ואם יש צורך להרחיב את אזור הכריתה. אחר כך גוף הלבלב, הקיבה וצינור המרה שנותר נתפרים ישירות אל המעי הדק, ומערכת העיכול למעשה מורכבת מחדש.

ניתוחי כריתה נוספים: כאשר הגידול מפושט יותר בלבלב, נכרתים הלבלב כולו או חלקים מרוחקים שלו (הגוף והזנב). אם בניתוח הוסר חלק מהלבלב, ייתכן כי השארית שנותרה בגוף אינה מסוגלת לייצר אינסולין, ההורמון שאחראי להכניס את הסוכר (גלוקוז) לתאים וכך לאזן את רמתו בדם ולמנוע סוכרת. לכן מיד לאחר הניתוח ובמשך תקופה ניתן למטופל עירוי אינסולין לווריד,  עד ששארית הלבלב שנותרה תתאושש ותשוב לייצר אותו באופן טבעי. מטופלים שהלבלב שלהם הוסר במלואו זקוקים לטיפול קבוע ויומיומי של זריקות אינסולין. ייתכן שחלקם יזדקקו גם לתוסף אנזימי עיכול, שבעבר יוצרו על ידי הלבלב ומסייעים בפירוק המזון. מחסור בהם גורם לבעיות עיכול כגון שלשולים ומקשה לשמור על משקל תקין.

ניתוח לפתיחת חסימת המעי: כאשר הגידול בלבלב חוסם את חלקו הראשון של המעי הדק, לא מתאפשר מעבר של מזון ונוזלים מהקיבה אל המעי. במצב זה הם מצטברים בקיבה וגורמים לנפיחות, בחילות והקאות, ולכן נדרשים ניתוח מעקף של המעי הדק או הכנסת תומכן (סטנט) אליו, הפותחים את החסימה ומאפשרים מעבר תקין של מזון ונוזלים מהקיבה למעי.

ניתוח לפתיחת חסימת דרכי המרה: כאשר הגידול חוסם את צינור המרה או את מוצא הקיבה וגורם להצטברות נוזלים בכבד ולצהבת, יבוצע ניתוח מעקף צינור מרה או הכנסת תומכן (סטנט) אליו כדי לשחרר את החסימה. בניתוח זה כיס המרה, או צינור המרה, יחובר למעי הדק, ומעקף החלק החסום יאפשר למיצי המרה לזרום בחופשיות מהכבד למעי הדק.

חסימה עצבית: חולי סרטן הלבלב עלולים לסבול מכאבים קבועים בבטן ובגב בשל לחץ הגידול על אזור מקלעת השמש (רשת עצבים בצדה האחורי של הבטן). ניתן לטפל בהם באמצעות חסימה עצבית של האזור, שתמנע את הגעת אותות הכאב למוח. היא יכולה להיעשות בהזרקת חומרי הרדמה ישירות לאזור דרך הגב, הליך שנעשה בהרדמה מקומית, בהכוונת CT; או באמצעות חיתוך עצבי של האזור – הליך שנעשה בהרדמה כללית, לרוב במהלך ניתוח אחר (למשל כזה המיועד לטפל בחסימת המעי או דרכי המרה); או באמצעות קרינה ממוקדת לאזור העצבי (SBRT).

כימותרפיה

הטיפול הכימי יכול להינתן בכדורים, בזריקה לווריד או בעירוי ומטרתו לפגוע בדנ"א של התאים הסרטניים וכך לעצור את התחלקותם והתפשטותם. הוא יכול להינתן כטיפול משלים לניתוח להסרת הגידול – לפניו או אחריו. כאשר הוא ניתן לפני הניתוח מטרתו להקטין את הגידול או להפחית את הסיכון להתפשטותו. לאחר הניתוח הוא ניתן כדי לפגוע בתאי סרטן מזעריים שייתכן שנותרו בגוף ועלולים לצמוח בעתיד.

כאשר הגידול חדר לכלי דם גדולים או לאיבר אחר בגוף (כגון כבד, ריאות או חלל הבטן) ולא ניתן להסירו בניתוח, המטרה העיקרית של הכימותרפיה (ושל טיפולים נוספים כגון קרינה, משככי כאבים, וחסימה עצבית) תהיה להקל את התסמינים (כגון כאבים וצהבת), לעצור את התפשטות המחלה וכך להאריך את תוחלת החיים ולשמור על איכותם ככל הניתן.

התרופות הכימותרפיות הנפוצות לסרטן הלבלב שנמצאות בסל הבריאות וניתנות כתרופה בודדת או כשילוב של כמה, הן:

פולפירינוקס: משלב של ארבע תרופות – אחת מהן היא חומצה פולינית (תוצר הפירוק של חומצה פולית) והשאר תרופות כימיות. בין השאר מטרתן לעכב אנזים בשם טופואיזומרז שנחוץ לשכפול הדנ"א (החומר התורשתי) בתאים ואת מנגנוני התיקון של הדנ"א. כך הן מנסות לפגוע בצמיחת התאים הסרטניים ולגרום למותם. 

ציספלטין: תרכובת של מתכות כבדות שמטרתה לעכב סינתזה של דנ"א, רנ"א וחלבונים בתאים הסרטניים וכך להפריע לצמיחתם. הדנ"א (החומר הגנטי שנמצא בגרעין התא) מקודד לחלבונים שחיוניים לתפקוד התא, ולמולקולות רנ"א יש תפקיד מרכזי בתהליך זה. בנוסף מטרתה של התרופה לשבש את מבנה חומצת הגרעין של התאים הסרטניים ולעודד מוות תאי מתוכנת (אפופטוזיס) שלהם. 

גמציטבין (גמזר): תרופה ששייכת למשפחה שנקראת אנטי-מטבוליטים. מטרתה לחסום אבני בניין שדרושות לתאים הסרטניים וכך להפריע למחזור החיים שלהם ולמנוע את צמיחתם.

פלואורואורציל (5-(FU: מטרתה של תרופה זו היא כפי הנראה לחסום את פעילותו של תימידילאט סינטאז – חלבון שחיוני לסינתזה של דנ"א –מה שגורם להפסקה בייצור הדנ"א של התאים הסרטניים.  

קרינה 

בטיפול זה קרני רנטגן שחודרות בעוצמה גבוהה לאזור הגידול פוגעות בתאים הסרטניים בעת התחלקותם וכך יכולות למנוע את התפשטותם, להקטין את הגידול ואף להשמידו. במכון רדיותרפיה בשיבא קיימות הטכנולוגיות המתקדמות ביותר לטיפול קרינתי, כגון קרינה ממוקדת במינון גבוה ((SBRT, שמטרתן לתת טיפול מיטבי למטופלים ולשמור על בטיחותם. בנוסף, מטרתן למזער את תופעות הלוואי שעלולות להיגרם מהקרינה, כגון עור אדמומי, יבש ומגורה, בחילות ותשישות.

לעתים הטיפול הקרינתי ניתן במקביל לניתוח להסרת הגידול או כימותרפיה כדי לסייע בהקטנת הגידול ובשמירת המחלה בשליטה עד כמה שניתן. לעתים הוא ניתן כדי להפחית כאבים מקומיים שנגרמים מהגידול או גרורותיו.

קראו כאן על דרכי האבחון של סרטן הלבלב
בחזרה למידע על סרטן הלבלב
בחזרה למרפאה לגידולי מערכת העיכול