תסמינים ואבחנה של לוקמיה לימפטית כרונית (CLL)

באופן טיפוסי לוקמיה לימפטית כרונית מאובחנת בעקבות עלייה ניכרת בספירת הלימפוציטים בבדיקת דם אקראית (מספרם של הלימפוציטים ושיעורם מתוך כלל התאים הלבנים הם מעל לגבול הנורמה. בתחילת המחלה מספרם עומד על עשרות אלפים ועם הזמן הוא יכול לעלות ל-200-100 אלף ויותר). במצב כזה המטולוג/ית מפנה את המטופל לבדיקת דם אבחנתית שנקראת אפיון תאים (Flow cytometry), אשר מזהה קולטנים שייחודיים לתאי CLL.

הסיבה לכך שהמחלה מתגלית בבדיקת דם אקראית היא שבשלבי המחלה הראשונים רוב החולים מרגישים טוב, אין להם תסמינים והם מתפקדים כרגיל. חלק מהחולים ממששים בלוטות לימפה מוגדלות (בשל הצטברות תאי CLL בהם), שלפעמים גם גדלות ומצטמקות לסירוגין. הן יכולות להתגלות גם בבדיקות שנעשות לתכלית אחרת, כמו אולטרסאונד, ממוגרפיה והדמיה. לחלק מהחולים יש גם טחול מוגדל, ולעתים רחוקות יותר כבד מוגדל. אלו יכולים להתגלות בבדיקה גופנית או בהדמיה.

לכעשרה אחוזים מהחולים יש תסמינים שמזוהים עם פעילות לימפוציטים B, כמו חום, הזעות לילה וירידה במשקל. חלק מהחולים סובלים גם מתופעות כגון חולשה ועייפות לא מוסברות. ישנם גם ביטויים נדירים יותר כמו תפרחת שדומה לעקיצות יתוש, שמופיעה לסירוגין. 

ירידה בתפקוד מערכת החיסון (בכמות חלבוניה) בדרך כלל מתפתחת עם השנים. במחלה מתקדמת או לאחר טיפולים רבים, תפקודה נפגע באופן ממשי והחולים עלולים להידבק בזיהומים רבים, בעיקר בדרכי הנשימה העליונות ובריאות. לשם כך הם מקבלים טיפול מונע (כגון חיסונים ואנטיביוטיקה).

CLL עלולה להוביל גם לתופעות אוטואימוניות המטולוגיות; מדובר בנוגדני מערכת החיסון שנצמדים לתאי הדם האדומים או לטסיות וגורמים להשמדתם. כך הם עלולים לגרום לאנמיה אוטואימונית או לטרומבוציטופניה (ירידה בספירת הטסיות). התסמינים עשויים להיות דימומים בעור, בריריות ובאיברים פנימיים. הטיפול הראשוני יהיה מתן סטרואידים.

>> בחזרה למרפאת לוקמיה לימפטית כרונית CLL