טיפולים להקלת התסמינים בגידולי מוח
כאשר מופיע תסמין חדש צריך לבחון אם הוא התקפי או קבוע, מתי החל, כמה זמן נמשך, האם חזר על עצמו, והאם התפקוד תקין כאשר אינו קיים? כך מטפלים בתסמינים הבאים:
בצקת מוחית
בצקת מוחית עלולה להיווצר סביב הגידול או כתופעת לוואי של הניתוח או הקרינה. מטפלים בה בתרופה מקבוצת הקורטיקוסטרואידים; התרופה היעילה ביותר היא דקסמתזון אך היא עלולה לגרום לתופעות לוואי רבות: עלייה ברמת הסוכר בדם, עליית לחץ דם, עליית משקל, ירידה בחוסן החיסוני, היחלשות של מערכת השלד, חולשת שרירים, שינויים במצב הרוח ונפיחות בגפיים. לכן המגמה היא להפחית את המינון ומשך הנטילה ככל הניתן.
אירועים אפילפטיים
כשליש מהמטופלים עם גידול מוחי סובלים מאירועים אפילפטיים (פרכוסים), וטיפול בהם הוא חלק אינטגרלי מהטיפול בגידול. מדובר בתופעה מלחיצה וקשה (גם לחולה וגם לסובבים) שמופיעה בפתאומיות, גורמת לחוסר שליטה ויכולה להתפתח בכל נקודת זמן במהלך המחלה ולגרום לפגיעה נוירולוגית, לעתים בלתי הפיכה. אירוע אפילפטי שכולל אובדן הכרה הוא סכנת חיים. חשוב לזכור את סימני האירוע המקדימים כדי לזהותם בפעם הבאה, לנסות למנוע חבלה ולהזעיק עזרה.
אירוע אפילפטי על רקע גידול מוחי מצריך טיפול בתרופות אנטי-אפילפטיות (נוגדות פרכוסים). בעת בחירת התרופות נלקחות בחשבון מחלות הרקע והתרופות הקבועות של המטופל/ת. לעתים, כדי לשלוט באירועים האפילפטיים, נדרש שילוב של כמה תרופות ומעקב מסודר אצל הרופא/ה המטפל/ת. לעתים התרופות האנטי-אפילפטיות גורמות לתופעות לוואי אשר מצריכות שינוי בטיפול. לכן, כל תחושה או תסמין חדשים במהלך הנטילה מחייבים דיון עם הצוות המטפל.
מטופלים שלא עברו אירוע אפילפטי במהלך מחלתם מקבלים במשך כחודש טיפול אנטי-אפילפטי מונע אחרי ניתוח או קרינה ממוקדת. בהמשך, ובתיאום עם הצוות המטפל, ניתן להפסיקו. מטופלים שעברו אירוע אפילפטי צריכים ליטול תרופות אנטי-אפילפטיות ללא הפסקה גם אם האירועים לא נשנים תקופה ממושכת.
כאשר אירוע אפילפטי מתרחש בפעם הראשונה, חשוב להגיע לחדר מיון, גם אם המצב שב לקדמותו. נדרשות הערכת רופא/ה ובדיקות כדי להחליט על הטיפול התרופתי המתאים.
מתי להגיע למיון?
- כאשר אירוע אפילפטי מתרחש בפעם הראשונה.
- אם הופיע אירוע אפילפטי מסוג שאינו מוכר.
- אם האירוע קשה או נמשך יותר מחמש דקות.
- אם התרחשו אובדן הכרה או חבלה.
- אם בגמר האירוע מצב המטופל/ת לא שב לקדמותו.
- אם הסובבים חושבים שמצב המטופל/ת מצריך התערבות רפואית מידית.
מתי לא להגיע למיון (אך כן לדווח על האירוע לרופא/ה המטפל/ת או לאחות מתאמת בהקדם)?
אם הופיע אירוע אפילפטי מסוג מוכר שהסתיים אחרי שתיים-שלוש דקות, מצב המטופל/ת שב לקדמותו, התרחש כבר אירוע אפילפטי בעבר וניטלות תרופות אנטי-אפילפטיות.
דברים שחשוב לעשות עם המטופל/ת במהלך האירוע
- להבטיח את בטיחותו/ה באמצעות מניעת נפילה, חבלה או פגיעה בחפצים.
- לעקוב אחרי משך האירוע ולהזעיק עזרה.
- להישאר רגועים ולהרגיע.
- להיות עם המטופל/ת עד חזרה למצב תקין.
- לנסות לזכור את כל תמונת האירוע כדי לספר לצוות המטפל.
דברים שחשוב לא לעשות
- לא להזיז ולא להחזיק את המטופל/ת.
- לא להכניס לפה שלו/ה חפצים כדי לפתוח אותו.
- לא להחזיק לו/ה את הלשון.
- לא לתת לו/ה אוכל או שתייה לפני חזרה למצב הרגיל.
טיפים נוספים למטופלים
- אם אתם עלולים לשכוח ליטול את התרופות, היעזרו בקרובי משפחה, שימו תזכורות בנייד או נהלו קופסת תרופות.
- חשוב מאוד לאכול, לשתות, ליטול את התרופות ולישון מסודר.
- עליית חום יכולה לגרום לאירוע אפילפטי. לכן במקרה כזה פנו לקבלת עזרה רפואית והורידו את החום.
- השתדלו לא להיות לבד בפעילות במים או בגובה (ספורטיבית למשל).
- לאחר אירוע אפילפטי ראשון הפסיקו לנהוג עד לפגישה עם הצוות המטפל. מחובתכם לדווח על כך גם למכון לבטיחות בדרכים. בקשו מהצוות הסבר על החוקים הקיימים בעניין זה.
- ידע על האירוע ועל ההתמודדות עמו מפחית את רמת החרדה. דונו עליו ועל הטיפול התרופתי עם הצוות המטפל ובקשו הכוונה למקורות מידע מהימנים.
