טיפולים בסרקומה של הרקמות הרכות ובגידולי שלד
הטיפול בסרקומה ניתן לפי סוג המחלה והיקפה. גידול מקומי (ממוקם באיבר/ אזור אחד) יטופל בדרך כלל בניתוח לכריתתו (שלרוב תתווסף לו קרינה ולעתים גם כימותרפיה). הטיפול בגידול מפושט (גרורתי) יהיה בדרך כלל מערכתי ויכלול תרופות כימותרפיות ו/או ביולוגיות.
הטיפול בסרקומה של הרקמות הרכות
ניתוח
כאשר הגידול מקומי וניתן להסירו בשלמותו, נבצע ניתוח משמר – הסרת הגידול מבלי לפגוע באיבר שבו הוא נמצא. כלומר, נעשה כל מאמץ למנוע את קטיעת האיבר ולשמר את התפקוד שלו. בניתוח זה ניתן להחליף את החלק שהוסר בהשתלת עור, העברת שרירים מקומית או שחזור כלי דם, ואם החלק הנגוע הוסר מהעצם – ניתן להחליפו בתותב מתכתי או בשתל של עצם שנלקחה מאזור אחר בגוף. אם הגידול נמצא בתוך מפרק או בקרבתו, ניתן להחליפו במפרק מלאכותי.
קרינה
ברוב המקרים נוסיף לניתוח להסרת הסרקומה טיפול קרינתי. בדרך כלל הוא יינתן לפני הניתוח – כדי להקטין את הגידול ולסייע למאמץ להוציאו בשלמותו. לעתים הוא יינתן לאחר הניתוח כדי להרוג תאים סרטניים מיקרוסקופיים שאולי נשארו ולהפחית את הסיכון להישנות המחלה.
במכון הרדיותרפיה בשיבא קיימות טכנולוגיות מתקדמות ביותר שבאמצעותן ניתן לכוון את הקרינה באופן ממוקד לתאים הסרטניים. בגידולי סרקומה לרוב משתמשים ב-IMRT (Intensity Modulated Radiotherapy) – טכנולוגיה מיוחדת עם בקרה ממוחשבת שמייצרת מנות קרינה שנצמדות לגידול בדיוק מרבי. בטכנולוגיה זו שדה הקרינה האחיד של המאיץ נשבר למאות חלקים (תת-אלומות). כאשר המחשב מזהה שתת-אלומות מסוימות יכולות לפגוע באזור חיוני (כגון איבר, כלי דם ועצבים מרכזיים) בדרך לגידול, הוא יכול להפחית את צפיפות הפוטונים בהן וכך את שדה הקרינה. וכאשר הוא מזהה כי אין אזור חיוני בדרך לגידול, הוא מאפשר מעבר מרבי של פוטונים בתת-האלומות. כך מכוונות מנות קרינה גבוהות לאזור הגידול, ורקמות בריאות סמוכות אינן נחשפות אליהן.
תרופות כימותרפיות
התרופות הכימותרפיות יכולות להינתן כהשלמה לניתוח להסרת הגידול או כטיפול מערכתי לגידול ששלח גרורות ולא ניתן לנתחו. מטרתן לפגוע בחלוקה חסרת הבקרה של התאים הסרטניים וכך להשמיד אותם, ובגידולי סרקומה מפושטים הן ניתנות כטיפול קו ראשון. התרופות המקובלות הן:
- אדריאמיצין (דוקסורוביצין): תרופה זו פוגעת במבנה הדנ"א (החומר הגנטי) של התאים הסרטניים ויוצרת בו שברים. כך היא בולמת את צמיחתם וגורמת למותם. זהו טיפול קו ראשון בסרקומה ולעתים הוא יינתן עם התרופה איפוספמיד.
- איפוספמיד (איפוקסן): לרוב ניתנת עם אדריאמיצין אך לעתים גם כתרופה בודדת. מטרתה להפריע לשכפול הדנ"א וייצור הרנ"א של התאים הסרטניים וכך למנוע את צמיחתם והתחלקותם. הדנ"א מקודד לחלבונים שחיוניים לתפקוד התא, ולמולקולות רנ"א יש תפקיד מרכזי בתהליך זה.
- תרופות ממשפחת הטקסנים (Taxanes): מטרתן לעכב את המיקרוטובולים (מבנים שמרכיבים את שלד התא ומסייעים לאברונים שבו לנוע) בשלב חלוקת התא ולשבש את פעילותו התקינה. כך היא אמורה לעכב את חלוקת התאים הסרטניים ולגרום למותם.
- גמציטבין (גמזר) עם דוסטקסל (טקסוטר): גמציטבין היא תרופה ששייכת למשפחה שנקראת אנטי-מטבוליטים. מטרתה לחסום אבני בניין שדרושות לתאים הסרטניים (כגון הדנ"א – החומר הגנטי) וכך להפריע למחזור החיים שלהם ולמנוע את צמיחתם. דוסטקסל היא תרופה חצי סינתטית שהחלק הטבעי שלה מופק מטקסוס (עץ מחטני), אשר שייכת למשפחת הטקסנים.
תרופות ביולוגיות
מטרתן של התרופות הביולוגיות היא לעכב מנגנון מסוים בתאים הסרטניים וכך להשמיד אותם. כדי להתאימן לגידול, נעשות בדיקות מולקולריות על דגימה שנלקחה ממנו (בניתוח או בביופסיה).
פזופניב (ווטריאנט) היא תרופה ביולוגית שניתנת כטיפול קו שני ומעלה לסרקומה גרורתית. היא מעכבת את האנזים טירוזין קינאז – שממריץ ייצור כלי דם של תאים וכך מסייע לגידול להתפשט.
הטיפול בגידולי שלד
הטיפול בגידולי סרקומה של העצם (ובעיקר באוסטאוסרקומה – הסוג השכיח ביותר של גידולים אלו) שונה מהטיפול בסרקומה של הרקמות הרכות. הוא ניתן לפי פרוטוקול זה (ואינו כולל קרינה או תרופות ביולוגיות):
1. כימותרפיה אגרסיבית להקטנת הגידול: מתוטרקסט במינון גבוה + אדריאמיצין וציספלטין.
- מתוטרקסט: תרופה ששייכת למשפחה שנקראת אנטי-מטבוליטים. מטרתה לחסום אבני בניין (כגון הדנ"א – החומר הגנטי) שדרושות לצמיחת התאים הסרטניים וכך להפריע למחזור החיים שלהם.
- אדריאמיצין (דוקסורוביצין): תרופה זו פוגעת במבנה הדנ"א של התאים הסרטניים ויוצרת בו שברים. כך היא בולמת את צמיחתם וגורמת למותם.
- ציספלטין (אביפלטין): תרכובת של מתכות כבדות שמטרתה לשבש את מבנה חומצת הגרעין של התאים הסרטניים ולעודד מוות תאי מתוכנת (אפופטוזיס) שלהם.
2. ניתוח להסרת הגידול.
3. מתן חוזר: מתן חוזר של אותן תרופות כימותרפיות + מתן התרופה האימונותרפית מיפמורטיד (למטופלים עד גיל 40).
הטיפול האימונותרפי מתבסס על ההבנה שתאי הגידול הסרטני מדכאים את מערכת החיסון בסביבתם הקרובה. הם מבטאים חלבונים שנקשרים לתאי מערכת החיסון ומשתקים את פעילותם. חסימת מנגנון דיכוי זה באמצעות התרופות האימונותרפיות – נוגדנים תרופתיים – מאפשרת להחיות את פעילות מערכת החיסון ולגייסה למאבק בתאים הסרטניים.
מיפמורטיד (Mepact) היא מולקולה סינתטית שמדמה מרכיב בדופן התא של חיידקים. כך היא נקשרת לתאים במערכת החיסון ומשפעלת אותם נגד התאים הסרטניים.