טיפולים בסרטן צוואר הרחם

סוג הטיפול שניתן לסרטן צוואר הרחם תלוי בכמה גורמים, ובהם מיקום הגידול, גודלו ומידת התפשטותו בגוף (המקומית והמרוחקת), הגיל והמצב הכללי של המטופלת. הטיפול הראשוני יכול להיות ניתוח להסרת הגידול או שילוב של כימותרפיה וקרינה. בסיום הטיפול המטופלת מתחילה מעקב שעשוי לכלול בדיקות גינקולוגיות, משטחי פאפ, בדיקות דימות, בדיקות מעבדה ועוד. עליה להקפיד על מעקב מסודר הן לצורך זיהוי התקדמות המחלה והן לצורך אבחון תסמינים מטרידים, ולקבל ייעוץ והדרכה לגבי ההתמודדות וההחלמה.

קראו עוד על הבדיקות להערכת התפשטות המחלה

ניתוחים לטיפול בסרטן צוואר הרחם

מטרת הניתוח היא להסיר את הגידול במלואו. היקף הניתוח תלוי בגודל הגידול (שלב המחלה) וברצון האשה לשמר את הרחם לטובת הפוריות.

קוניזציה (ביופסיית חרוט): פעולה שבה מוסרים מצוואר הרחם התאים הממאירים/ טרום-ממאירים ונשלחים לביופסיה. היא מיועדת לנשים עם גידול קטן ביותר (זעיר פולשני) שרוצות לשמר את הרחם לטובת פריון.

כריתת רחם: היקף כריתת הרחם תלוי בגודל הגידול. הסיכון שגידול בצוואר הרחם בשלב מוקדם יתפשט לפרמטריה – הרקמות שסביב צוואר הרחם (אזור הרצועות התומכות של הרחם ואספקת הדם שלו) – ומשם לאזורים נוספים, הוא נמוך. לכן במצב זה ניתן לכרות את הרחם בלבד מבלי לכרות את הפרמטריה. אם הגידול בשלב מתקדם יותר, הכריתה תהיה רדיקלית – גם של הפרמטריה – כדי למנוע את התפשטותו אליה ולאזורים נוספים. כריתת הפרמטריה מאריכה את משך הניתוח ומעלה במעט את הסיכון לאובדן דם ולפגיעה בדרכי השתן ובעצבוב שלפוחית השתן (אשר יכולה להתבטא בקושי בהטלת שתן).

ניתוח הכריתה מתבצע בגישה פתוחה (חתך רוחבי או אורכי בבטן התחתונה) או בגישה זעיר פולשנית (דרך ארבעה נקבים קטנים בדופן הבטן), גם בסיוע רובוט (בניתוח רובוטי המנתחים מבצעים את הפעולות הכירורגיות בתיווך של מערכת זרועות רובוטית – "מערכת כירורגית דה וינצ'י" – ולא במו ידיהם. מדובר למעשה בניתוח זעיר-פולשני מתקדם). כיום נוטים לבצע את כריתת הרחם הרדיקלית בגישה פתוחה (בעקבות מחקרים שהראו שתוצאותיה האונקולוגיות טובות יותר).

כריתת צוואר הרחם: ניתוח זה מתאים לנשים עם גידול קטן בצוואר הרחם (עד 2 ס״מ) שמעוניינות לשמר את הרחם ואת היכולת להרות. גם כאן ניתן להבדיל בין כריתה פשוטה (של צוואר הרחם בלבד) או רדיקלית (צוואר הרחם מוסר עם הנרתיק העליון והפרמטריה), שמתבצעת כאשר קיים סיכון להתפשטות הגידול. לאחר כריתת צוואר הרחם, הרחם מחובר חזרה לנרתיק בתפרים.

גם ניתוח זה יכול להתבצע בגישה פתוחה או זעיר פולשנית. יש לציין כי הוא עלול להקשות את הכניסה להיריון ומעלה את הסיכון להפלות מאוחרות ולידות מוקדמות.

כריתת בלוטות לימפה ושיטת בלוטת הזקיף: ברוב ניתוחי סרטן צוואר הרחם יש להעריך אם גם בלוטות הלימפה האגניות (שנמצאות מעל כלי הדם הגדולים באגן ומנקזות את צוואר הרחם) נגועות, שכן הן התחנה הראשונה להתפשטות הגידול. לשם כך ניתן לכרות את בלוטת הזקיף באגן – בלוטת הלימפה הראשונה במסלול סרטן צוואר הרחם במערכת הלימפה. כריתתה ודגימתה בביופסיה מאפשרות לראות אם היא נגועה ולהחליט אם צריך לכרות גם את שאר בלוטות הלימפה. לרוב סימון בלוטה זו נעשה לפני הניתוח באמצעות הזרקת חומר רדיואקטיבי לצוואר הרחם ומיפוי גרעיני.  

שיטת בלוטת הזקיף מצמצמת את היקף כריתת בלוטות הלימפה, וכך מורידה את הסיכון לסיבוכים כגון פגיעה בכלי דם ובעצבים ובניקוז נוזלים מהגפיים התחתונות.

כריתת שחלות: לרוב גידול בצוואר הרחם לא מתפשט לשחלות. אך בכל זאת במקרים מסוימים (אצל נשים בגיל המעבר וכאלו עם גידול מסוג אדנוקרצינומה, שמתפתח בתאים הבלוטיים, המרפדים את דופן תעלת צוואר הרחם) לעתים תתווסף לניתוח גם הסרת שחלות כדי למזער את הסיכון להיוותרות שאריות של תאים סרטניים בהן וצמיחתם בהמשך.

בכל המקרים שבהם לא מתאפשר טיפול ניתוחי (למשל בשל מידת התפשטות הגידול), ניתן לטפל במחלה ביעילות בשילוב של קרינה וכימותרפיה. הטיפול הכימותרפי מעצים את השפעת הקרינה ומגביר את יעילותה בהשמדת התאים הסרטניים. תופעות הלוואי של הכימותרפיה, כגון בחילות והקאות, נשירת שיער, עייפות ותיאבון ירוד, עלולות להחמיר מעט בשילוב הקרינה.

קראו עוד על שלבי המחלה
 

קרינה

במכון רדיותרפיה אונקולוגית בשיבא קיימות הטכנולוגיות המתקדמות ביותר לטיפול קרינתי בסרטן, שמטרתן לתת טיפול מיטבי למטופלות ומטופלים, לשמור על בטיחותם ולמנוע עד כמה שניתן נזק לרקמות הבריאות. הטיפול הקרינתי נמשך כמה דקות בכל פעם ואינו כרוך בכאב. הוא מתוכנן כך שהגידול יקבל את מרב הקרינה, אך לעתים חלק ממנה עובר דרך האזורים שסמוכים לגידול. לכן אנו מבצעים תכנון קרינה קפדני, שלרוב נמשך כמה ימים ומטרתו לתת מנת קרינה גבוהה לאזור הגידול ולהפחית עד כמה שניתן את המנה לאזורים הבריאים.

בעקבות סרטן צוואר הרחם הקרינה מכוונת לאגן. וכאשר היא מכוונת לאזור זה חלק ממנה נספג במערכת העיכול התחתונה, באיברי הרבייה, בשלפוחית השתן ובעצמות האגן. ולכן עלולות להיגרם תופעות לוואי כגון עייפות וחולשה, בחילות, שלשולים, כאבים בזמן יציאה, תכיפות וצריבה במתן שתן, גירוי עורי והפרשות נרתיקיות. רוב התופעות הללו אמורות להיעלם בהדרגה בתוך שבועיים-שלושה מסיום הטיפול וניתן להפחיתן בתרופות.

לעתים רחוקות עלולות להיגרם תופעות לוואי ארוכות טווח בעקבות הטיפול הקרינתי לאגן, שיכולות להופיע חודשים או שנים לאחריו. הן נובעות מהשפעת הקרינה על האיברים הבריאים. כך למשל היא עלולה להשפיע על המעיים (יציאות מרובות או שלשולים, דימום בצואה וחסימת מעי); על שלפוחית השתן (תחושת דחיפות ותכיפות במתן שתן ודימום בשתן); על הנרתיק (קיצור, היצרות ופגיעה בגמישות הנרתיק – שעלולים להוביל לכאבים בקיום יחסי מין ובבדיקה גינקולוגית); ועל בלוטות הלימפה באזור האגן (פגיעה בניקוז הנוזלים מהגפיים התחתונות ונפיחות ברגליים). לאחר הטיפול הקרינתי הצוות הרפואי ממליץ למטופלות להשתמש במרחיב נרתיק, שנועד להפחית את היצרותו. אם מופיעות תופעות נוספות, מומלץ להתייעץ עם הצוות לגבי הטיפולים האפשריים. 

נשים צעירות שמקבלות קרינה לאגן (לשחלות) יחוו תופעות של גיל המעבר – הפסקת התפקוד השחלתי והמחזור החודשי ואובדן הפוריות – מה שעלול להוביל לתופעות לוואי כגון גלי חום, יובש בנרתיק, נדודי שינה ושינויים במצב הרוח. כדי למנוע את הפגיעה הקרינתית בשחלות ואת התופעות שנגרמות ממנה, ניתן להציע לנשים בגיל הפוריות שמעוניינות להרות בעתיד ניתוח שמסיט את השחלות הרחק מאזור הקרינה (Ovarian Transposition). ניתן לבצעו גם בגישה זעיר-פולשנית (חתכים קטנים בלבד בדופן הבטן).

סוגי הקרינה

קרינה חיצונית (רדיותרפיה): בטיפול זה קרני רנטגן חודרות בעוצמה לאזור הגידול, פוגעות בתאים הסרטניים בעת התחלקותם וכך יכולות להקטין את הגידול ואף להשמידו. כדי לוודא שהטיפול יהיה יעיל ככל האפשר, נעשה תכנון קרינה באמצעות סימולציה – צילום חתך רוחבי של האזור המטופל המאפשר לסמן במדויק את מיקום הקרינה. לרוב הטיפול בקרינה חיצונית ניתן חמישה ימים בשבוע במשך ארבעה עד שישה שבועות.

קרינה פנימית (ברכיתרפיה): מקור רדיואקטיבי שמוכנס באמצעות מוליכים לתוך הגידול, דרך הנרתיק, תחת הרדמה (לרוב אזורית-ספינלית). טיפול זה נמשך כמה דקות ואינו מלווה בכאבים. לאחריו יכולות להופיע תופעות כגון דימום נרתיקי קל, כאבים בשיפולי הבטן (שניתן לטפל בהם במשככים כגון אופטלגין או אקמול), צריבה במתן שתן (מומלץ לשתות הרבה וניתן לקחת תרופות להקלה), ושינויים בצבע העור באזור הפות. תופעות אלה חולפות לרוב בתוך יום-יומיים. במקרים נדירים – שבהם הדימום נמשך או מופיעים חום/ כאבי בטן עזים – מומלץ לפנות למיון הגינקולוגי.

מהי ברכיתרפיה? צפי בסרטון

קראו עוד על טיפול זה

אפשרויות הטיפול הקרינתי בגידולי צוואר הרחם

טיפול ראשוני: כאשר הגידול מערב בלוטות לימפה או אינו נתיח, לרוב תינתן קרינה חיצונית במשך כמה שבועות, ולכך תתווסף כימותרפיה במינון נמוך אחת לשבוע. לקראת סוף טיפול זה תינתן קרינה פנימית.

טיפול משלים: כאשר תוצאותיו של הניתוח להסרת הגידול לא אופטימליות, תומלץ תוספת קרינה חיצונית, לעתים בשילוב טיפול כימותרפי במינון נמוך. טיפול זה נועד להפחית את הסיכון להיוותרות שאריות של תאים סרטניים והישנות המחלה.  

מחלה חוזרת: אם המחלה נשנית לאחר ניתוח או לאחר טיפול קודם, הטיפול הקרינתי (קרינה חיצונית או פנימית, בהתאם להחלטת הרופאים) יינתן בהתאם למיקום הגידול והיקפו.

כימותרפיה

מטרתן של התרופות הכימותרפיות היא לעצור את החלוקה חסרת הבקרה של התאים הסרטניים. הן עלולות לפגוע גם בתאים הבריאים ולכן לגרום לתופעות לוואי רבות, כגון בחילות והקאות, נשירת שיער, עייפות, תיאבון ירוד, ודיכוי יצירת תאי דם במח העצם שעלול להוביל לדימומים, אנמיה וזיהומים. לרוב תופעות אלו חולפות לאחר הטיפול וניתן לטפל בהן בתרופות.

התרופות הכימותרפיות שניתנות לסרטן צוואר הרחם
 

ציספלטין (אביפלטין) וקרבופלטין (פאראפלאטין): תרכובות של מתכות כבדות שמטרתן לעכב סינתזה של דנ"א, רנ"א וחלבונים בתאים הסרטניים וכך להפריע לצמיחתם. הדנ"א (החומר הגנטי שנמצא בגרעין התא) מקודד לחלבונים שחיוניים לתפקוד התא, ולמולקולות רנ"א יש תפקיד מרכזי בתהליך זה. מטרה נוספת של התרופות הללו היא לשבש את מבנה חומצת הגרעין של התאים הסרטניים ולעודד מוות תאי מתוכנת (אפופטוזיס) שלהם.

תרופות שניתנות למחלה שנשנתה

פקליטקסל (טקסול): מטרתה להיקשר לחלבון טובולין – אבן הבניין של המיקרוטובולים (מבנים שמרכיבים את שלד התא ומסייעים לאברונים שבו לנוע) – בשלב חלוקת התא ולשבש את פעילותו התקינה. כך היא אמורה לעכב את חלוקת התאים הסרטניים ולגרום למותם.

טופוטקאן (פוטקטסול): תרופה שמטרתה להיקשר לדנ"א של התאים הסרטניים וכך למנוע את צמיחתם והתחלקותם.

גמציטבין (גמזר): תרופה ששייכת למשפחה שנקראת אנטי-מטבוליטים. מטרתה לחסום אבני בניין שדרושות לתאים הסרטניים וכך להפריע למחזור החיים שלהם ולמנוע את צמיחתם.

איפוספמיד (איפוקסן): תרופה שמטרתה להפריע לשכפול הדנ"א וייצור הרנ"א של התאים הסרטניים וכך למנוע את צמיחתם והתחלקותם.

סוגי כימותרפיה שניתנים ללא קרינה
 

כימותרפיה לפני ניתוח להסרת הגידול (לא מקובל כסטנדרט רפואי): תרופות כימותרפיות עשויות להינתן (ללא קרינה) למטופלות כדי לנסות להקטין את גידולן בצוואר הרחם ולהוציאו בניתוח. למשל, לנשים צעירות שהגידול שלהן גדול מכדי לאפשר ניתוח משמר פריון.

כימותרפיה במחלה חוזרת או מפושטת (גרורתית): בסרטן צוואר הרחם שהתפשט לרקמות או איברים נוספים ומופיע בכמה מוקדים שלא ניתן לכסותם בשדה קרינה, או כזה שחזר לאחר הטיפולים – ניתנות תרופות כימותרפיות כטיפול מערכתי.

טיפול ביולוגי (ממוקד מטרה)

לטיפול בסרטן צוואר הרחם בשלב מתקדם ניתן להוסיף תרופה ביולוגית בשם אווסטין (בווציזומאב). מטרתה של תרופה זו היא לחסום את החלבון VEGF הקשור בהתפתחות כלי דם סביב התאים הסרטניים. חסימתו עוצרת את התפתחות כלי הדם הללו וכך הגידול לא מקבל אספקת חמצן וחומרי הזנה, מתכווץ או חדל לגדול. תוספת טיפול זו מאריכה את משך התגובה ואת תוחלת החיים. תופעות הלוואי עשויות להיות לחץ דם גבוה ופגיעה בכושר הסינון של הכליה (נדיר) וניתן לטפל בהן בתרופות.

טיפול אימונותרפי

בסרטן צוואר רחם מפושט עשויה להינתן התרופה האימונותרפית פמברוליזומאב (קיטרודה). במקרים רבים תאי הסרטן שולחים אות לקולטן ששמו 1-PD שנמצא על פני תאים של מערכת החיסון, מה שהופך אותם לבלתי פעילים ומאפשר לגידול לצמוח. פמברוליזומאב היא נוגדן תרופתי שחוסם את 1-PD על פני תאי מערכת החיסון, וכך מונע את הגעת האות מתאי הסרטן אליהם ומאפשר להם לתקוף אותם.

בימים אלו מתחיל מחקר בשיבא שיבדוק שילוב של פמברוליזומאב, כימותרפיה וקרינה – לעומת כימותרפיה וקרינה בלבד – כטיפול בסרטן צוואר הרחם.

בחזרה למידע על סרטן צוואר הרחם

בחזרה לגינקולוגיה אונקולוגית