מיכה אורבך, מכבים (רוקוויל מרילנד, ארה"ב)

נבחרת החלומות של שיבא

בתחילת השבוע שעבר נחתתי בארץ אחרי שבוע שכלל חמש טיסות מארצות הברית לאירופה, ומשם לישראל, ומיד שוב לסין ובחזרה לישראל. ביום רביעי התחלתי לחוש כאבים חזקים בבית החזה ובגב. אחר הצהריים, כמעט בלי יכולת לנשום, הלכתי לרופא משפחה. למרות הסברי שאני צריך כדור פשוט נגד כאבי שרירים, התעקש הרופא ששיעור החמצן הנמוך בדם, ביחד עם עוד כמה ממצאים, מחייבים את שליחתי לחדר מיון.

לאחר זמן לא רב הובילה אותי בתי דרך חדר המיון המסודר ביותר בעולם בבית החולים שיבא, לאזור הבדיקה. בתוך זמן קצר הייתי מוקף ברופאים יוצאי סיירות צה"ל, ערבות רוסיה וכפרים ערביים בישראל - כולם חביבים ואדיבים, ומעל לכל - מקצועיים.

משנשללה האפשרות לתסחיפים כתוצאה מהטיסות ולהתקף לב כתוצאה מהקריאה בעיתון על קריסת מערכת הבריאות - נקבע שיש לי דלקת בקרום הלב ואני מתאשפז במחלקה פנימית ב'. במחלקה הצטרפו לנבחרת החלומות אחיות ישראליות מכל מוצא - ערביות, רוסיות, צפוניות, דרומיות ואתיופיות. כולן מקצועיות, אדיבות ונחמדות.

במהירות רבה ערכו לי הרבה בדיקות, כשצוות מסיעים יעיל מעביר אותי מבניין לבניין. ביום שישי בצהריים הודיע לי הרופא שאני נשאר לשבת כי דרוש מעקב, כדי לוודא שהלב לא נפגע. בחדר הנוח עם חולה אחד נוסף בלבד יכולתי סוף סוף לעבוד בשקט עם אינטרנט אלחוטי חינם.

חוויתי אשפוז ראשון בישראל, אחרי שישים שנות חיים בארץ והרבה הסתובבויות בעולם.

ביום ראשון שוחררתי, אחרי שבדיקות דם נוספות ואקו לב אמרו שמותר. בעוד כמה ימים שוב אטוס לארצות הברית, שם אני חי באופן זמני, כשליבי מלא שמחה על כך שישראל היא ביתי וכזאת היא מערכת הבריאות שלנו.

עצתי הצנועה למקבלי ההחלטות באוצר: תנו לרופאים ולאחיות את מה שהם מבקשים. מגיע להם.

(פורסם במדור המכתבים למערכת של עיתון 'הארץ' ב-1.6.11)