מרכז הסרטן
Cancer Center
הטיפול העיקרי בסרטן שד, בדומה לטיפול ברוב סוגי הסרטן, הינו ניתוח להסרת הגידול.
כריתת הגידול מהשד: כאשר הגידול ממוקם לשד בלבד, ולא התפזר לאיברים אחרים, ניתן בדר"כ להסירו בשלמות בניתוח. הניתוח המקובל היום ברוב המקרים הוא למפטקומיה, כלומר הסרת הגוש הגידולי, ללא כריתת כל השד. לעיתים כן יומלץ על כריתה של כל השד (מסטקומיה), אולם מצבים אילו נדירים כיום.
בלוטות למפה בבית השחי: מלבד הצורך להסיר את הגידול מהשד, יש צורך לברר אם הגידול הגיע לבלוטות הלמפה שבבית השחי. לעיתים התשובה לשאלה זאת ברורה לפי בדיקות פשוטות, אולם בדר"כ יש צורך בביופסיה, כלומר לקיחת דגימה מבלוטות הלמפה בבית השחי בצד של השד עם הגידול. בדר"כ לקיחת הדגימה תעשה בו זמנית עם ניתוח הסרת הגידול מהשד (הלמפקטומיה). קיימות שתי גישות לניתוח בית השחי:
לאחר הניתוח, המטופלת נמצאת במצב בו אין כל גידול בגופה לכאורה. עם זאת, ידוע שלאחוז לא קטן מחולות סרטן שד אחרי כריתה מלאה של הגידול, תחזור המחלה אחרי מספר חודשים או שנים. חזרת המחלה יכולה להיות בשד עצמו, ואז הטיפול יכלול כריתה של כל השד. חזרת המחלה יכולה להיות גם באברים אחרים, ואז מדובר על מחלה גרורתית.
טיפול משלים - טיפול אדג'ובנטי: כדי למנוע או להקטין את הסיכון של חזרת המחלה אנו מציעים במקרים רבים טיפול משלים. מהות הטיפול המשלים הוא זה: למרות שאין מחלה לכאורה, ונעשה כבר הטיפול העיקרי (הניתוח), טיפול נוסף, משלים, עשוי לחסל תאים סרטן, מיקרוסקופיים, שנמצאים בגוף ולמנוע חזרה עתידית של המחלה.
אין כל דרך לדעת במדויק באיזה מקרים אכן נשארו בגוף תאי סרטן, ואם נשארו, באיזה מקרים מתן טיפול משלים יחסל אותם. ההחלטה אם להציע טיפול משלים לחולה מסוימת מסתמכת על נתונים סטטיסטיים שנאספו מאלפים רבים של חולות אשר נתוניהם נאספו בעבר.
טיפול קרינתי: זהו טיפול משלים אשר מוצע כיום כמעט לכל חולת סרטן שד אחרי שעברה ניתוח למפקטומיה, ולעיתים גם אחרי ניתוח כריתת כל השד. טיפול זה הינו יעיל מאד במניעה של חזרה מקומית של הגידול. כמעט תמיד יוקרן השד, ולעיתים יוקרן גם האזור של בלוטות הלמפה בבית השחי. הטיפול נמשך כ 7 שבועות, וניתן פעם ביום, בימים א'-ה'. תופעות הלואי בדר"כ קלות, וכוללות אודם קל בעור, ולעיתים חולשה ועייפות בתקופת הטיפולים. אין נשירת שיער, אין בחילות והקאות, אין כויה של העור בדר"כ. יעילות טיפול זה גבוהה: הסיכון לחזרה מקומית יקטן לשליש מהסיכון ללא טיפול קרינתי. יש לציין שהסיכון לחזרה אחרי למפטקומיה וקרינה, הינו דומה לסיכון לחזרה אחרי כריתת שד שלמה (מסטקומיה).
טיפול הורמונלי: חלק גדול מסרטני השד תלויים בהורמוני מין נשיים להתפתחותם. במקרים אילו, מתן טיפול תרופתי אשר חוסם את פעילות ההורמונים האילו, מקטין באופן מאד משמעותי את הסיכון לחזרה של הגידול. הטיפול הסטנדטי כולל תרופה בשם טמוקסיפן, הניתנים פעם ביום למשך חמש שנים. במקרים בהם החולה פיתחה סרטן שד כאשר היא כבר במצב אל-וסט, כלומר אחרי הפסקת המחזור החודשי, הטיפול שונה במעט. במצבים אילו, אחרי שנתיים עד שלוש שנים של טיפול בטמוקסיפן, הטיפול יוחלף לטיפול שונה במעט (כדורים בשם פמרה או ארימיקס או ארומזין). לטיפול הורמונלי יש לעיתים תופעות לואי של הסמקות וגלי חום כמו בגיל המעבר, וסכנת החמרת בריחת עצם (אוסטאופורוזיס), ועוד בעיות, רובם קלות וחולפות.
קיימות שני תופעות לואי חשובות ומסוכנות:
טיפול כמותרפי: לעומת הטיפולים ההורמונליים והקרינתיים, טיפול כמותרפי הינו עם יותר תופעות לואי בדר"כ, חלקם אף מסכנות חיים. לכן ההחלטה על טיפול כמותרפי מורכבת וקשה יותר. עם זאת, במקרים בהם הסיכון לחזרה של הגידול גבוהה, יומלץ בדר"כ על טיפול משלים כמותרפי, למרות הקושי הכרוך בכך. תופעות הלואי המשותפות כל הטיפולים הכמותרפיים כוללים בחילות, הקאות, נשירת שיער, סכנת פגיעה במערכת החיסון, חולשה ועייפות. קיימים טיפולים טובים למניעת בחילות והקאות, וגם סכנת הפגיעה במערכת החיסון ניתנת להפחתה לעיתים. כל תופעות הלואי חולפות אחרי סיום הטיפולים, אולם נשים רבות ממשיכות לסבול ממידה מסוימת של עייפות כרונית תקופה ארוכה אחרי סיום הטיפולים. אדריאמיצין גורם באחוז קטן של הנשים לפגיעה בתפקוד הלב. לכן יש צורך בבדיקת אקו או מיפוי לב לפני תחילת הטיפולים, או במקביל להם.
לגבי נשים צעירות, יש לדעת כי הטיפולים הכמותרפיים גורמים לפגיעה חלקית בפוריות המטופלות. במידה ונושא הפוריות הוא חשוב למטופלת, קיימות מספר שיטות לשימור הפוריות למרות הטיפולים.
טיפול כמותרפיה משלים - אדג'ובנטי בסרטן השד: קיימות מספר שיטות למתן טפול זה. במכון השד בשיבא - תל השומר, מוצע בדר"כ אחד משני פרוטוקולים.
הרצפטין: כאשר הגידול הסרטני מבטא במידה רבה מולקולה מסוימת הנקראת HER2, יוסף לטיפול הכמותרפיה המשלים גם טיפול בנוגדן המכוון נגד מולקולה זאת. נוגדן זה ניתן כתרופה הנקראת הרצפטין. טיפול זה ינתן במשך שנה, בתחילה יחד עם הטיפול הכמותרפי, ואח"כ בלעדיו. טיפול זה ניתן פעם בשבוע או פעם בשלושה שבועות. אין כמעט תופעות לואי לטיפול זה כמו בחילות או נשירת שיער, אולם יש סכנה של פגיעה בתפקוד הלב. לכן יעשה מעקב אחר תפקוד הלב ע"י בדיקת אקו לב או מיפוי לב פעם בש 3 חודשים במהלך הטיפול בתרופה זאת.
אם מוחלט על צורך בטיפול כמותרפי, הוא ינתן ראשון, אחרי הניתוח. לעיתים טיפול זה ניתן גם לפני הניתוח (טיפול נאו-אדג'בנטי). טיפול קרינתי ינתן אחרי הטיפול הכמותרפי, או מיד אחרי הניתוח, אם אין כוונה לתת טיפול כמותרפיה. טיפול הורמונלי יוחל אחרי סיום הטיפול הכמותרפי, עם טיפולי ההקרנות או אחרי סיומן.
טיפול נאו-אדג'ובנטי: כאמור, לעיתים ינתן טיפול כמותרפיה משלים לפני הניתוח של כריתת הגידול, כלומר טיפול נאו-אג'ובנטי. זה יעשה כאשר הגידול גדול יחסית, מתוך כוונה להקטינו לפני הניתוח, וכך להגדיל את הסיכוי להצלחת הניתוח. מתן הטיפול הכמותרפי לפני הניתוח מאפשר גם מעקב אחרי תגובת הגידול שבשד לטיפול, וכך ניתן לדעת את יעילותו (ולהחליפו לעיתים עם ברור שאינו עוזר). כזכור, טיפול כמותרפיה משלים ניתן כאשר אין כל גידול בגוף לכאורה, ואין כל דרך לדעת את יעילותו אלא על פי התוצאה הסופית (כלומר, האם הגידול יחזור בעתיד או לא). בסה"כ יעילות טיפול נאו-אדג'ובנטי שוה לטיפול משלים, אדג'ונבטי, רגיל שניתן אחרי הניתוח.
מאחר שהטיפול המשלים הכמותרפי מביא איתו סכנת תופעות לואי משמעותיות יחסית, הוא ינתן כאשר הסיכון לחזרת המחלה בלעדיו גבוה. לכן השלב המהותי בקבלת ההחלטה לגבי טיפול זה, הוא הערכת הסיכון לחזרה. ניתן להסתמך על מספר נתונים לצורך הערכה זאת. הנתונים אשר משקלם גדול ביותר בהערכת הסיכון לחזרה:
ההערכה בדר"כ נעשית ע"י האונקולוג המטפל, מסתמכת על נסיונו, ועל הנסיון המצתבר במכון השד. ביחידת השד בשיבא, מוצגים נתוני כל חולה חדשה בישיבה הכוללת את כל מומחי יחידת השד בראשות ד"ר קאופמן, כאשר המטרה המרכזית היא הערכת הסיכון לחזרה, והחלטה על הצעת טיפול כמותרפיה או אחר.
קיימים כיום אמצעים חדשניים להערכת הסיכון לחזרה, אולם ההוכחה החד משמעית על יעילותם עדיין לא הושגה. עם זאת, במקרים בהם קיים קושי לקבל החלטה לפי הנתונים שהוזכרו לעייל, יוצע לחולה שימוש בכלים חדשניים אילו.
הכוונה לבדיקה הנקראת אונקוטייפ, בה נבדקת דגימה מהגידול בשיטות מולקולריות. תשובת הבדיקה נותנת הערכה של הסיכון לחזרה של המחלה. כאמור, אמינות התשובות של בדיקה זאת, ומידת המשקל שיש לתת למסקנותיה בהחלטה טיפולית עדיין אינה מוסכמת.