נמצא בסיס מולקולארי לקשר בין רמות הסטרס ביום יום לבין התפתחות בעיות חרדה ודיכאון

לאחרונה פורסם בעיתון מדעי חשוב, Molecular Psychiatry, מחקר של קבוצת חוקרים בראשות ד"ר לימור זיו-סטראסר מהמרכז לחקר הסרטן בשיבא, המראה לראשונה כי פגיעה ארוכת טווח בתפקוד תגובת הסטרס (דחק) גורמת לסינדרום דמוי דיכאון וחרדה  בדג זברה הבוגר. דגי זברה הם מודל פופולארי בתחום המחקר הביו-רפואי.

ממצאים המוצגים במאמר מציעים לראשונה בסיס מולקולארי לקשר האינטואיטיבי בין רמות הדחק שלנו ביום יום לבין התפתחות בעיות חרדה ודיכאון. במהלך המחקר הראו החוקרים שדגים הנושאים מוטציה בקולטן (רצפטור) לקורטיזול (הורמון הלחץ), הנחשפים שוב ושוב לסביבה מלחיצה - בידוד משאר הדגים- לבסוף יפסיקו לשחות ויקפאו במקום למספר דקות רב. ניתוח מעמיק של התנהגות הדגים בבידוד חושפת שיחד עם הקפיאה והימנעות מחיפוש דרך מוצא, שהם סממנים אופייניים לדיכאון וחרדה  בבעלי חיים,  הדגים המוטנטים אינם מסוגלים להתרגל לסביבה המלחיצה ולמעשה רק נלחצים עוד יותר עם כל חשיפה.

ממצא חשוב מראה שניתן "לרפא" את ההתנהגות הלא נורמאלית של הדגים המוטנטים על ידי טיפול בפרוזאק (Fluoxetine SSRI) למספר ימים, או באופן מיידי על ידי טיפול בואליום (Diazepam), ובזאת לאשש את הבסיס המולקולארי המשותף של דיכאון וחרדה בין בני-אדם ודגים. אכן, בחינה של מוח הדג חושפת ליקויים במנגנונים המולקולאריים הידועים גם בבני אדם.

מלבד הגישה הפרמקולוגית, מחקר זה חושף גם את חשיבות החברתיות כחלק מגישה טיפולית בדיכאון וחרדה- חשיפה לדג אחר באקווריום סמוך מונעת את התנהגות הקפיאה בדגים הדיכאוניים לחלוטין. ביסוס דג הזברה כמודל לדיכאון וחרדה פותח אפשרויות מרתקות לחקור את מנגנוני הדיכאון בבני אדם, ואף לנצל אותם לפיתוח תרופות חדשות על ידי סריקת התגובה של דגים רבים לחומרים שונים.

תוצאות המחקר של ד"ר לימור זיו-סטראסר וקבוצתה הוצגו בכנס.

 The Annual Meeting of the Society for Neuroscience בסן-דייגו. מחקרים נבחרים מהכנס מוצגים במסיבת העיתונאים שנערכת על ידי מארגני הכנס וזוכים לתהודה עולמית.