גורמי הסיכון של תסמונת מיאלודיספלסטית (MDS)
תסמונת מיאלודיספלסטית (Myelodysplastic Syndrome - MDS) היא קבוצת מחלות הנגרמות מתפקוד לקוי של מח העצם, האחראי על ייצור תאי הדם. במצב זה, מח העצם מייצר תאי דם שאינם בשלים או שאינם מתפקדים כראוי, מה שמוביל לירידה ברמות תאי הדם האדומים, הלבנים או הטסיות בדם.
קיימים כמה גורמים מוכרים שיכולים להגביר את הסיכון ללקות בתסמונת מיאלודיספלסטית:
- גיל מבוגר: MDS לרוב מאובחנת אצל אנשים בשנות ה-70 וה-80 לחייהם.
- מין: MDS שכיחה יותר בגברים מאשר בנשים; הסיבה לכך אינה ידועה.
- טיפולי סרטן: טיפול סרטן קודם בתרופות כימותרפיות מסוימות מעלה את הסיכון ללקות בתסמונת.
- תסמונות גנטיות: אנשים עם תסמונות תורשתיות ספציפיות נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח MDS. דוגמאות למחלות גנטיות רלוונטיות הן: אנמיה ע"ש פנקוני, תסמונת שווכמן-דיאמונד, אנמיה ע"ש דיאמונד-בלקפן, הפרעת טסיות משפחתית עם נטייה לממאירות מיאלואידית, נויטרופניה מולדת חמורה, ודיסקרטוזיס מולד.
- MDS משפחתי: מוטציה גנטית שקיימת במשפחה יכולה להוביל לשכיחות גבוהה יותר של התסמונת.
- עישון: חומרים קרצינוגניים בעשן הטבק נספגים בדם בזמן שהוא עובר דרך הריאות, וכך מתפשטים לאזורים רבים בגוף.
- חשיפה סביבתית: חשיפה ארוכת טווח לכימיקלים, כגון בנזן ואחרים המשמשים בתעשיות הגומי והנפט, יכולה להגדיל את הסיכון ל-MDS. בנוסף, חשיפה לקרינה במינון גבוה (כגון במקרה של תאונה בכור גרעיני) מעלה את הסיכון.
>> בחזרה למרפאה לטיפול בתסמונת מיאלודיספלסטית
>> בחזרה לעמוד סרטן הדם וממאירויות המטולוגיות נוספות
>> בחזרה להמטואונקולוגיה
